 |
|---|
פתיחה
יסוד ענין בית המקדש, מתבאר במקומות רבים. במאמר הבא אנסה לעמוד על עניין בית המקדש לאור דברים שכתב ר′ חיים מוולוז′ין בספר נפש החיים (שער א′ פרק ד′ ועוד). חשוב לציין כי עניין זה הוא מן הדברים הגבוהים והעמוקים, וכדי לרדת לעומקם יש לעיין בהם במקורם, אולם מפאת חשיבות העניין אנסה לגעת בנושא זה במאמר הבא, בתקוה שיהיה בדברים אלו בכדי לעורר את לבנו לחובתנו בעולמנו להיות שותפים נאמנים בהשפעת הקדושה, ובהתעלות העולם.
הופעת הקדושה בעולם
מקורה של הקדושה בעולם היא כמובן מן הקב"ה, אולם רצון הבורא היה שהופעתה בעולם תהיה תלויה במעשיהם של ישראל.
רז"ל במסכת כתובות (ה, א) ערכו השואה בין מעשה בריאת העולם לבין מעשיהם של צדיקים :
גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשי שמים וארץ, (בריאת העולם) דאילו במעשה שמים וארץ כתיב : "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" (ישעיה מח, ג) ואילו במעשה צדיקים כתיב "מקדש ה′ כוננו ידיך" (שמות טו, יז).
רש"י מבאר שהפסוק בישעיה אומר שמעשה ארץ ושמים מתייחסים ל"ידי" היינו יד אחת בלבד, לעומת זאת הפסוק בספר שמות, העוסק בבניין בית המקדש, מייחס למעשה זה שתי ידיים "ידיך" ומכאן שמעשה בנין בית המקדש גדול מן המעשה של בריאת שמים וארץ. אולם בעל נפש החיים שם מעיר :
פתחו במעשי צדיקים וסיימו ראייתם ממקדש? כי כן באמת שהצדיקים על ידי מעשיהם הרצויים לפניו יתברך, הן הם מקדש ה′ ממש.
מאמר חז"ל פותח בהשואה בין "מעשי צדיקים" לבין "מעשה שמים וארץ". הפסוק בישעיה המובא במאמר חז"ל הנ"ל אכן עוסק במעשה שמים וארץ ומייחס אותו לבורא יתברך, אולם לכאורה הפסוק בספר שמות, המתייחס לבניין בית המקדש, אינו עוסק במעשיהם של צדיקים שהרי הכתוב אומר שבית המקדש כוונו "ידיך" – היינו ידיו של הקב"ה?
בעל נפש החיים מיישב שבאמת אין כאן קושי, וזאת משום שבאמת מעשיהם של צדיקים "הן הם מקדש ה′ ממש". אמנם המעשה הוא של הצדיקים, אבל מעשים אלו משפיעים על הופעת הקדושה בעולם וממילא יש כאן מעשה של "ידיך", השפעה על הופעת הקדושה האלוקית בעולם. זו גם הסיבה שחז"ל מצאו לנכון להמשיל את מעשה הצדיקים דווקא ל"מקדש ה′ ", כי מעשיהם של צדיקים המעוררים את הופעת הקדושה נחשבים למקדש שעניינו הופעת הקדושה בעולם.
א"כ כאמור מקורה של הקדושה היא בהקב"ה, אולם היא נבנית ומופיעה ע"י מעשיהם של צדיקים. הצדיקים המוזכרים כאן הם לאו דווקא אנשים מסויימים ומיוחדים, שהרי לענין זה ודאי ש"ועמך כולם צדיקים", וא"כ בעצם למעשיהם של ישראל כולם, יש השפעה ישירה על הופעת הקדושה בעולם.
בריאת העולם ובנין המשכן
לגבי בריאת העולם אומר הפסוק "ה′ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו" (משלי ג′). העולם נברא ב"חכמה", ב"תבונה" וב"דעת", היינו שגנוזים בו כוחות גדולים.
המקדש נבנה כדי להשפיע קדושה לכל העולמות כולם. המקדש כולל את כל הכוחות והעולמות לפרטי פרטיהם, חז"ל אומרים שהמקדש הוא "נויו של עולם" (זבחים נד, ב), היינו שהמקדש נותן למציאות כולה את נויה, תפארתה, וקדושתה האלוקית על ידי עבודתם של בני ישראל במקדש.
כדי שהמקדש יוכל לפעול את פעולתו ולהשפיע קדושה בעולמות, חשוב שהעיסוק בבנייתו יהיה באופן הראוי והמתאים למימוש יעודו. למשימה חשובה זו בחר הקב"ה בבצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה שעליו נאמר "וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת בכל מלאכה" (שמות לה, לא).
על פסוקים אלו דרשו חז"ל (ברכות נה, א) :
אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. כתיב הכא "וימלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת" (שמות לה), וכתיב התם "ה′ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה" (משלי ג) וכתיב "בדעתו תהומות נבקעו" (משלי ג).
חז"ל מוצאים הקבלה בין בריאת העולם שנברא "בחכמה" "בתבונה" ו"בדעת" לבין סגולתו של בצלאל אשר אלוקים מילא אותו "בחכמה בתבונה ובדעת". המשמעות של הקבלה זו לפי חז"ל היא שבצלאל היה יודע "לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ", והיינו שהיתה לו יכולת להבין את סוד בריאתו של העולם וכך הוא יכל לבנות משכן הכולל את כל הכוחות והעולמות לפרטי פרטיהם. בניית משכן כזה תוכל להוות כלי ראוי ומשובח כדי שבעבודת בני ישראל במשכן תושפע הקדושה לכל העולמות כולם.
חורבן המקדש וגאולתו
חורבן בית המקדש שהוא בעצם ביטול מציאות המקור להופעת הקדושה בעולם – מקורו אינו בחורבן הפיזי שעוללו נבוכדנצר (בית ראשון) וטיטוס (בית שני), שהרי מה להם ולהמשכת הקדושה ממקור הקב"ה בורא העולם.
כך מסבירים לנו רז"ל במדרש רבה (איכה א, מא) על הפסוק הנאמר לבבל: ,,קחי ריחים וטחני קמח..." (ישעיה מז, ב) :
אמרה ירושלם לבת בבל אילו ממרום לא עשו בי מלחמה את היית יכולה להלחם בי, אילו ממרום לא שלחו בי אש את היית יכולה לי, אלא אריא קטילא קטלת קימחא טחינא טחנת קרתא יקידתא אוקידת.
המקדש לא נחרב בשל כוחו וגבורתו של נבוכדנצר אלא בגלל חטאיהם של ישראל, וכפי שאומרים רז"ל שם במדרש :
שלא יהא רשע זה מתגאה ואמר אני החרבתי ביתו של אלוקים ושרפתי מקדשו אם כן הוא תרד אש מלמעלה ותשרף, מיד מה כתיב "ממרום שלח אש בעצמותי".
אחרי שנות החורבן הרבות מאוד, בהם אנו משתוקקים להופעת הקדושה האלוקית בעולם, לעילוי העולם, אנו צריכים להתעמק ביסוד החורבן ולהבין שסדרי הקדושה והופעתה אינם תלויים בבניין בית המקדש החיצוני בלבד, אלא ברוח העומדת מאחריו. הופעת סדרי הקדושה תלויים בנו במעשינו, עלינו לשקוד על תורתנו ולהתקדם ולהשתפר במסילת ובסולם הישרים של עבודת ה′ שלנו, רק אז נוכל להמשיך בחזרה את השפעת הקדושה לעולם הזה.
זוהי משמעותה של הנבואה האמורה ביחזקאל (מג,י-יא) :
הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעוונותיהם... ואם נכלמו מכל אשר עשו, צורת הבית ותכונתו... הודע אותם וכתוב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת חוקותיו ועשו אותם
לכאורה מה הקשר בין עוונותיהם של ישראל לבין הודעת יחזקאל על צורת הבית – בית המקדש?
לאור האמור הפסוק מתיישב ומובן, משמעותו של היעוד "ושכנתי בתוכם" הוא כי השכינה והקדושה שוכנת בישראל ובעולם, ממקור הקב"ה, אך ורק דרך עבודת ה′ על ידי ישראל. בעבודת ה′ זו של ישראל, בקיום התורה והמצוות שלהם, הם בונים את מקדש ה′, בשלב הראשון הבניין הוא של המקדש הפנימי ומתוך כך יבואו גם לבניין המקדש החיצוני. על ידי בנין זה יש בכוחם לרומם את המציאות כולה .
בחתימת הדברים ראוי להביא את דבריו של ר′ חיים מוולוז′ין בנפש החיים שם (שער א, ד):
וזאת תורת האדם, וכל איש ישראל אל יאמר בלבו ח"ו כי מה אני ומה כוחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולם אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו שכל פרטי מעשיו ודבריו ומחשבותיו כל עת ורגע לא אתאבידו ח"ו, ומה רבו מעשיו ומאוד גדלו ורמו, שכל אחת עולה כפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים.
