 |
|---|
במספר מקומות בתורה מופיע הציווי לחגוג את חג השבועות ובאף אחד מהם אין ציווי על זכרון מתן תורה. רוב תאורי החג במקרא ומצותו (בכורים) קשורים להיבט החקלאי שלו המתייחד בעונת הקציר: "... וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" 1) "וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה"2) "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה′ בשבעתיכם מקרא קודש יהיה לכם..." 3)
הקשר בין יום מתן תורה לחג השבועות נחשף ע"י חז"ל באמצעות רמז במקרא
"אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא" 4)
כלומר ציווי התורה "מקרא קודש יהיה לכם" שממנו לומדים על חובת סעודת החג נובע עקב מתן תורה שהיה ביום זה "שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו" 5).
במקום אחר עוסקים חז"ל בברור היום המדויק להופעת התורה בעולם ומסתפקים בקביעת היום
"בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל ר′ יוסי אומר בשבעה בו..."
והתמיהה היא כפולה, ראשית כיצד אצל עמ"י בעל הזיכרון ההסטורי המדויק אין בהירות לגבי היום החשוב ביותר בחייו, ומתוך כך יש להבין מדוע היום נשאר מעורפל?
ראב"ע מעלה את התמיהה ומגלה צד מסוים של פתרון
"... והנה ארמוז לך סוד אחד, שכל המועדים תלויים ביום ידוע מהחודש, ולא נאמר בחג השבועות מספר, בעבור הספירה שהיא מצוה. וחז"ל העתיקו, כי בחג השבועות היה מתן תורה, ועליו נאמר כי חג ה′ לנו (שמות י′,ט′)."6) דברי ראב"ע מגלים שחג השבועות קשור לספירת העומר ולכן מופיע כינויו ′שבועות′ עקב הופעתו בסוף ספירת שבעת השבועות
"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה′..."7)
מעמד הר סיני הוא היעוד של היציאה ממצרים "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" 8) והספירה היא תהליך ההכנה המחויב לקראת הופעת התורה. מטרת התורה לרומם את בנ"י מהחיים המשועבדים לטבע החושני אל עבר הדבקות השלמה בבוא המחיה ומנהיג את ההויה, והיכולת להתרומם אל התורה מצריכה הכנה של טהרת הנפש וחשיפת המימד האלוקי המוטבע בנשמה אך מוסתר ע"י הנטיות הבהמיות של האדם.
"אמר ר′ יצחק ראויים היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתינתן להם התורה מיד, אלא שאמר להם הקב"ה עדיין לא בא זיום של בני... משעבוד טיט ולבנים יצאו ואני נותן להם את התורה? אלא יתעדנו בני שניים ושלושה חדשים במן ובבאר ושליו ואח"כ אני נותן להם את התורה." 9)
חיי המדבר בימי ספירת העומר היו ימים של מפגש עם השגחה אלוקית גלויה שעזרה לנפשם של בנ"י להסיר את מחיצות השעבוד לטבעיות המנותקת מאלוקים ולהקשיב לחיבור בין הבורא לבריאתו.
ימי ספירת העומר הם ההכנה המחברת בין היציאה ממצרים ("וספרתם לכם ממחרת השבת") לציפיה השלמה להופעת הדבור האלוקי מתוך הכנעה והקשבה.
ענינה של הספירה נצרך באופן מובהק בזמן היציאה ממצרים כעבדים המשובדים למצרים ולתרבותה, אך לאורך כל הדורות עד הגאולה השלמה נשאר צורך זה ומתחדש בכל שנה בימים שבין פסח למתן תורה. 10)
העובדה שהפסוקים עוסקים בשני ענינים שונים של החג מראים לכאורה שבתאריך זה מתנקזים שני ארועים שאין בהם קשר אך כל אחד חשוב כזיכרון בפני עצמו, וכך פרשו בפסיקתא:
"ועשית חג שבועות לה′ אלוקיך (דברים ט"ז,י′) מה תלמוד לומר, לפי שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך שלא תאמר אם אין קציר אין אתה עושה יו"ט, לכן נאמר ועשית חג שבועות כגון שישראל בגלות ואין להם קצירת העומר ואפילו הכי ועשית שבועות."11) כוונתם לומר שהופעת הדיבור האלקי במציאות אינה כבולה רק בהדרכה הקשורה אל המישור החקלאי שבחיי האדם אלא מרוממת אותו לדבקות בה′ ללא תלות במציאות גשמית מסוימת דוקא. אולם, העובדה שהתורה ניתנה בעיתוי שיש לו קשר עם הופעת השפע הגשמי (חג הקציר) וביום מתן התורה עצמו יש מצות המקשרות את המציאות הממשית אל בוראה המשפיע לה את כוחה, מלמדת שענינה של התורה הוא לרומם את האדם לאלוקיו ולחשוף באמצעותו את הקשר בין הבריאה למקורה.
בעיון נוסף בפסוקים אפשר להבחין שהתורה דוקא מדגישה את זיכרון יום מתן תורה ואת עובדת הדיבור האלוקי לעם ביום זה:
"ויתן ה′ אלי את שני לוחות האבנים ... ככל הדברים אשר דבר ה′ עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל." 12)
"ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה′ אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל. 13)
"רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר יום אשר עמדת לפני ה′ אלוקיך בחרב באמר ה′ אלי הקהל לי את העם." 14)
מעמד הר סיני הוא ההופעה האלוקית הגדולה ביותר בחיי האנושות שמצד אחד אסור לשכוח משהו ממנה ומצד שני אי אפשר באמת להבינה, להפנימה ולזוכרה בשלמותה.
מעמד הר סיני הוא ההופעה האלוקית הגדולה ביותר בחיי האנושות שמצד אחד אסור לשכוח משהו ממנה ומצד שני אי אפשר באמת להבינה, להפנימה ולזוכרה בשלמותה.
מצד אחד מצוה הקב"ה לזכור באופן המדויק והברור ביותר את ההתגלות ולכן צריך לזכור את היום של ההתגלות ופרטי הניסים
"רק השמר לך – הטעם אם תשכח כל דבר, אל תשכח יום אשר עמדת בסיני. "15
מצד שני צריך להזהר לא להגשים ולצמצם את ההופעה הגדולה מפני שזהו שקר ועיוות, ולכן בכוונה אלוקית חלק מהזכרון ישאר עמום
"...זהו הנראה מן התורה ומרוב דברי החכמים...ודעהו וזכרהו שאי אפשר שיכניס אדם עצמו למעמד הר סיני ביותר מזה השיעור אשר זכרוהו שהוא מכלל סתרי תורה, ואמיתת ההשגה ההיא ואיך היה הענין בה נעלם מאוד כי לא קדם כמוהו ולא יתאחר ודעהו." 16)
בנשמות ישראל שרויים בתת מודע זכרונות רבים מהמעמד הגדול והנורא. אולם, הזכרון המודע שאותו רוצה לבנות התורה הוא הזכרון שהיתה התגלות על טבעית חיה וחד משמעית, וזיכרון של התוכן האלוקי שיביא את האומה לעשיית המעשה הרצוי בעיני ה′ ויכשיר אותה ואת העולם לדבקות בה′ ששיאה יתרחש בעתיד ביום ה′ הגדול והנורא שיתגלה באופן שלם ש"ה′ אחד ושמו אחד".
החיבור למתן תורה צריך להתמקד בודאות הנפשית של מציאות דיבור אלוקי לבני אדם ולהתעוררות השאיפה והציפיה לשובם של גילויים גדולים ונוראים מעין אלה, ובנוסף לכך לחיזוק והפנמת המתנה האלוקית שגילתה לנו בבהירות מהו התוכן של המחשבות, רגשות ומעשים שבאמצעותם הפרט והכלל דבקים בה′ ומביאים את העולם לתיקונו וגאולתו. מתוך התחזקות בשני יסודות רוחניים-נפשיים אלו, יש לגשת אל התורה בשמחה גדולה וללומדה באהבה מתוך הקשבה לצדק, לאמת , לחסד ולטוב המצויים בה.
[1] שמות כ"ג,ט"ז
[2] שמות ל"ד,כ"ב
[3] במדבר כ"ח,כ"ו
[4] פסחים ס"ח:
[5] רש"י שם
[6] ראב"ע – ויקרא כ"ג,י"א
[7] ויקרא כ"ג,ט"ו-ט"ז
[8] שמות ג′,י"ב
[9] קהלת רבה - ג′
[10] ספר החינוך- מצוה ש"ו - "משרשי המצוה, על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה ומפני התורה נבראו שמים וארץ... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקימוה וכמו שאמר ה′ למשה וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה(שמות ג′,י"ב) ופרוש הפסוק הוציאך אותם ממצרים יהיה לך אות שתעבדון את האלהים על ההר הזה. כלומר שתקבלו את התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם, וענין גדול הוא להם יותר מן החרות מעבדות ...ומפני כן כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה נצטוינו למנות ממחרת יו"ט של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ הגדול אל יום הנכבד הנכסף ללבנו כעבד ישאף צל וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות...
ואם תשאל , א"כ למה אנו מתחילין אותו ממחרת השבת ולא מיום ראשון ? התשובה כי היום הראשון נתיחד כולו להזכרת הנס הגדול והוא יציאת מצרים שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת השם על בני אדם ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום ענין אחר..."
[11] פסיקתא זוטרתא שם
[12] דברים ט′,י′
[13] דברים י′,ד′
[14] דברים ד′,ט′-י′
[15] ראב"ע- דברים ד′,ט′
[16] רמב"ם – מורה נבוכים ח"ב,פל"ג
