נכון הוא שחז"ל למדו מן הפסוק "וראיתם אותו" שאין מצוות ציצית בכסות לילה [שבת כז, ב, זבחים יח, ב] אולם נחלקו הראשונים בפירושו של דין זה. דעת הרמב"ם שהפטור תלוי בזמן בו לובשים את הבגד, ביום כל בגד בעל ארבע כנפות חייב בציצית ובלילה בגד בעל ארבע כנפות פטור מציצית. אולם הרא"ש הבין שהחלוקה בין יום ללילה אינה תלויה בזמן בו האדם לובש את הבגד אלא ביעודו של הבגד עצמו. בגד שמיועד לשמוש ביום חייב בציצית בכל שעה, גם בלילה, ובגד שמיוחד ללילה פטור מציצית בכל שעה, גם ביום.
נמצא א"כ שכאשר לובש ביום בגד המיוחד ליום, חייב בציצית לכל הדיעות. כאשר לובש בלילה בגד המיוחד ללילה פטור מציצית לכל הדעות, אולם כאשר לובש ביום בגד המיוחד ללילה, לדעת הרמב"ם חייב בציצית ולדעת הרא"ש פטור, ולחילופין אם לובש בלילה בגד המיוחד ליום, לדעת הרמב"ם פטור מציצית ולדעת הרא"ש חייב.
בשו"ע לא נפסקה הלכה באופן ברור בדין זה, שכן בסימן יח' כתב מרן את דעת הרמב"ם בשמו ולאחר מכן את דעת הרא"ש בשמו, ולמעשה כתב הרמ"א שם לחוש לשתי הדעות ולא לברך אלא באופן החייב בצצית לכל הדיעות וכתב בהלכה ברורה [בנו של הרב עובדיה יוסף שליט"א] שכן נוהגים גם הספרדים למעשה.
לאור האמור ודאי שראוי שלא להסיר את הטלית קטן מעליו בלילה שכן לדעת הרא"ש מקיים בזה מצוה. אולם במידה וכבר הסיר את הציצית מעליו יש לדון האם לשוב וללבשה או לא, ומקום הספק כאן הוא שמצד אחד כדאי ללבוש את הציצית כדי לקיים מצוה לדעת הרא"ש, אולם מאידך לברך א"א משום שאנו חוששים לדעת הרמב"ם וא"כ כיצד יכניס עצמו מראש למצב בו מקיים את המצוה ללא ברכה?
ואכן שמעתי בשם ת"ח אחד שאין לשוב וללבוש טלית קטן בלילה אם הסיר אותה ממנו באופן שהסיח דעתו ממנה, שכן אז נמצא שמבטל ברכה על הטלית. אולם לענ"ד מדברי תרומת הדשן בפסקים וכתבים סי' קכא' [והובאו דבריו בקצור ברמ"א שם] נראה שאין בזה בעיה, ועדיפה המצוה מאשר הבעיה של ביטול הברכה. וכן נראה ממה שכתבו בשם האר"י שיש לישון בלילה עם צצית [מ"ב סי' כא' ס"ק טו'] ולא חילקו בין הסירה מעליו ללא הסירה מעליו.
לכן למעשה נראה שגם אם הסיר את הטלית מעליו ראוי לשוב וללבשה למרות שכעת זה לילה אך לא יברך עליה.
והנלעד"כ.
שלמה גבאי.
