פרשתנו מזמנת לנו התבוננות במצות המילה.
צריך לברר מדוע ה′ בחר לצוות את אברהם דוקא במצות המילה ולא במצוה אחרת מתרי"ג המצוות? וא"ת בגלל הברית שבה, הרי יש עוד מצוות שעניינם ברית[שבת וכו′], ועוד מדוע דוקא מצוה זו מתאפיינת כברית?
וכן מדוע צווה דוקא בשלב זה ולא ישר שנכנס לארץ? ומדוע דוקא באבר זה?
יחוד מצות המילה
1. מצד אחד זו מצוה קלה, חד פעמית. לעומת שאר המצוות שחוזרות על עצמם בזמן כזה או אחר.
2. אך מצד שני[ואולי כמשלים] זו מצוה שההשפעה שלה היא תמידית כל רגע ורגע1. וקבועה ונשארת על האדם אפילו לאחר מותו. וז"ל ר′ בחיי: ע"ד הפשט טעם המילה להיותה אות קבוע בבשר על אמונת הש"י ויחודו, לא ישתנה ולא יסור ממנו בין מחיים בין לאחר מיתה, והנה הוא נכנס באמונת היחוד, כענין שכתוב להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך: והסבר הרמב"ן ע"פ הסוד: ועל דרך האמת טעם "הנה בריתי אתך" כטעם "הנה אנכי עמך" (להלן כח טו), "ויאמר כי אהיה עמך" (שמות ג יב), "יהי ה′ אלהינו עמנו" (מ"א ח נז) יאמר כי הברית יהיה עמו ולכן יפרה וירבה.
ומכיון שהיא מצוה נצחית נעשת באבר שמביא נצחיות והמשכיות[בנים] כלשון הספורנו: וזה כי בהיות אות הברית בזה האבר המסבב נצחיות במין יורה על הנצחיות המכוון בברית ובהיותו אבר התולדה יורה האות אשר בו על המשך הברית על הבנים:
3. זו מצוה שנעשת בגוף עצמו ולא על הגוף כשאר המצוות. ר′ בחיי נתן טעם למצוה זו כקרבן וז"ל: וע"ד המדרש מצות מילה היא כענין קרבן, וכשם שדם הקרבן לכפרה על המזבח כך דם המילה מכפר, ועל כן מצותה ביום השמיני, כי הקרבן לא יכשר עד יום ח′, שנאמר (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה ירצה, וכשם שכתוב בקרבן (שמות כט) ואכלו אותם אשר כפר בהם, שאכילת הקרבן לכפרה כך ישראל עושין סעודה ביום המילה. ועוד גדול כחה יותר מן הקרבן, שהקרבן בממונו והמילה בגופו, באבר שכל גידי האברים נקשרים בו, אשר מטעם זה נקרא ראש הגויה, כלומר ראש כל הגוף, ועל כן חשוב לו לעקדה וזבח כאלו עקד את עצמו וכתיב (תהלים נ) כורתי בריתי עלי זבח:
4. זו המצוה היחידה שהאב חייב בבנו שהוא עדין לא בגיל חינוך, כדי להתמודד עם היצר עוד מקטנות
5. זו מצוה שהיהודי מאופיין בה, לגוי קוראים ערל2.. עם ישראל מסר נפשו על קיום מצוה זו.
עניינה
ככל מצוה שיש לה 2 פנים הגשמי והרוחני, כך גם במצות המילה מסירים את ערלת הגוף, אך עם זה מסירים גם את ערלת הלב, ערלה= כיסוי, איטום, במעשה ובמצוה זו אדם מסיר מגופו ורוחו את הגויות, ובמעשה זה אברהם הפך מסתם אדם ליהודי, קשור לה′ בברית. המדרש3 מראה שאדם מהול זו יצירה אחרת מעל אדם רגיל: ודבר גדול ברית מילה וחביבה לפני הקב"ה וכל בריות העולם בין אדם בין בהמה בין חיות ועופות ורמש כלן מפחדים מישראל שהוא מהול
וכהסבר הכלי יקר שמדייק זאת מפשט הכתוב: ואתה את בריתי תשמור. מהו ואתה ומהו שחזר ואמר אתה וזרעך. כך פירושו, שעיקר הצווי היה בעבור זרעו כי הם צריכין למילה חיצונית זו כדי שעל ידה יגיעו אל המילה הפנימית וטהרת הלב, אבל אתה שיש לך לב טהור כבר, לא היה צריך למילתו מצד עצמו כי אם מצד כל העולם כאמור, אבל זרעו שלאחריו צריכין אל המילה מצד עצמם. לכן אמר ואתה בוי"ו העיטוף שגם אתה תשמור ברית חיצוני זה, ונתן טעם שני לדבר, שאם גם אתה תשמור בריתי אז זרעך ממך יראו וכן יעשו זה"ש אתה וזרעך אחריך לדורותם. ואמר זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם יאמר לדורות אין תכלית המילה כי אם להביאם לידי מילת ערלת הלב דבר המסור ביני וביניכם לבד. והיה לאות ברית ביני וביניכם שזו המילה החיצונית היא אות נגלה על הברית הפנימי המסור ללב אשר ביני וביניכם. והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם. ר"ל לברית שיכירו בו כל באי עולם. וכפל הקב"ה ענין זה כמה פעמים להורות שעיקר טעם מילה חיצונית זו היא להגיע על ידה אל טוהר הלב הפנימי:
ומכיון שיש פה שינוי מהותי באדם צריך שמעשה המצוה יהיה חרוט, וחקוק4 בגוף עצמו, ולא כמעשה זמני וחולף. ולכן בד בבד עם מצוה זו ה′ משנה את שמו של אברהם שכן במעשה זה הפך לאדם אחר.
אפשר שמצות ברית המילה באה גם כחלק מההתמודדות של העולם/עמ"י עם חטא העריות. וכהסבר ר′ בחיי: וע"ד השכל דבר ידוע כי חתוך האבר מחליש כחו של אבר, ואין אבר מכל אברי הגוף שנחתך מתחלת תולדתו שלא יהיה בטבע חסר מכחו, וע"כ באה מצות המילה שהיא סבה להחליש כח התאוה וגורע הנאת התשמיש, וכמו שאחז"ל הנבעלת לערל קשה לפרוש, ובשביל המילה אין קיום הזרע מתבטל בכך, כי הענין הטבעי ישאר על טבעו והוא נשמר מן המותר. וכרד"ק: ששם זכרון באבר התאוה רב המהומה והחטא לבל ישתמשו בו רק במצוה ובמותר.
ואותה זכות שבגינה נפקדו אברהם ושרה היא לא רק שינוי השם, אלא מצות המילה. ולכן שינוי השם בא באמצע וכחלק מהציווי של הברית. שהרי לא סתם מקיימים מצוה על אבר ההולדה והפריון. וכהסבר הסוד של הרמב"ן ששם ה′ חקוק בנו כל הזמן, ועוד אפשר שתוספת שם ה′ לשמות של אברהם ושרה הושלם בתוספת שם ה′ בגופו של אברהם.
ואולי בגלל זה לא היו לא נפקדו בזרע כדי שהבן שיולד להם יהיה מתוך קדושה וכמהולים.
|