מאמר לט'ו בשבט  | אברך בישיבה
מעלתה של ארצנו הקדושה

בס"ד התורה בספר ויקרא כו, מב′ אומרת לנו "וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור", ולכאורה תמוה – מה עניינה של א"י לזה הפס′ העוסק כולו בזכות אבותינו? ועוד יש לשאול – מדוע אבותינו נכתבו בסדר הפוך, וכי לא היה מתאים יותר שאברהם יכתב בראשונה? והסביר רש"י על המקום "למה נמנו אבות אחורנית? לומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי, הרי אברהם עמו, שהוא כדאי". וביאר בעל אם הבנים שמחה בהקדמה הראשונה לספרו (עמוד כח′) שעל זה הדרך ניתן להסביר מה עניינה של א"י לזה הפס′ - לומר לך שאף אם כולם אינם כדאיים והיינו באופן שתמה זכות אבות ח"ו, אבל "והארץ תזכור" – "שזכות א"י עומדת מעל לכל הזכויות שיש לנו, וגדולה היא אפילו יותר מזכות אבות, שאף אם הם לא יועילו לנו, מ"מ היא תגן עלינו לחלצינו ממיצר בכל עת שאנו נתונים בצרה". בהמשך של אותה הקדמה, מחדש לנו אם הבנים שמחה שכך גם יש להבין את נדרו של יעקב קודם שיצא לחרן "ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה′ לי לאלוקים", מסביר המחבר – "ושבתי בשלום אל בית אבי" זהו התנאי, ואילו "והיה ה′ לי לאלוקים" זהו הנדר, כלומר יעקב אבינו נשבע לה′, שאם הוא ישוב בשלום אל בית אביו אז "והיה ה′ לי לאלוקים", והתחבטו המפרשים בשאלה מה פירוש "והיה ה′ לי לאלוקים"? וכי יתכן שיעקב היה מטיל תנאי בעבודתו את ה′ יתברך? אלא אומר המחבר את הדברים הבאים – ידוע מאמר חז"ל בכתובות קי: "שכל הדר בארץ ישראל דומה למי שיש לו אלוק′, וכל הדר בחו"ל דומה למי שאין לו אלוק′..", מסביר הרב טייכטל –יעקב אבינו נשבע לה′ שאם הוא ישוב בשלום אל בית אביו אז הוא יעשה כל שביכולתו לשוב אל א"י, ולעבוד שם את ה′ ולהיות כמי שיש לו אלוק′ (לאפוקי מהנמצאים בחו"ל). ולכאורה הדברים מובנים, אלא שעדיין עולה פה שאלה – מדוע יעקב בחר דווקא בנדר הזה של שיבה לא"י, וכי לא היה מתאים יותר שישבע לה′ "אם תשיב אותי לבית אבי אזי אלמד את כל התורה ואגמול חסדים כל ימי חיי וכדו′"? עונה הרב טייכטל בדיוק את הנקודה שאיתה פתחנו – יעקב אבינו רצה לעורר עליו את זכותה העצומה של א"י שתגן עליו בשעת צרתו, לכן קודם שיצא לחרן בחר לנדור דווקא על א"י. בדברים הללו הרב טייכטל רצה ללמד אותנו מוסר גדול - אם יעקב אבינו שמי לנו גדול כמותו כ"כ העריך את זכותה של א"י עד כדי כך שנדר דווקא עליה קודם צאתו לחרן, על אחת כמה וכמה שה"ה לכל אחד מאיתנו היושבים בציון בזה הדור, שכל אחד מאיתנו צריך להתחזק בלימוד על מעלתה וקדושתה של א"י, ולקחת את הדברים מהידיעה השכלית החוצה אל חיי המעשה, ויתכן שאין מועד מתאים יותר לדברים חשובים אלו מאשר ראש השנה לאילנות.   יה"ר שיהיו הדברים הללו לעילוי נשמתו של הרב ישכר שלמה טייכטל בעל הספר "אם הבנים שמחה" (שעוסק במעלתה וקדושתה של א"י, וביחס הנכון אליה ואל הציונות בכלל) שיופם פטירתו חל השבוע ב -יג′ שבט.