וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: 

כתב רש"י : אל תונו. זו אונאת ממון.

התורה בפרשתינו מזהירה על איסור אונאת ממון והוא שאדם לא ימכור לחבירו דבר ששווה פחות ממה ששילם עליו ובמקרים מסוימים מתאנה גם המוכר, שמכר חפץ בזול כיון שלא ידע את שוויו האמיתי.

לאחר מכן שוב התורה מציינת איסור אונאה: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה′ אלוקיכם"

וכתב רש"י  ולא תונו איש את עמיתו. כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלהיך: (רש"י).

כאן אין הכוונה שאדם דווקא יפסיד כסף אלא כל גרימת צער לזולת,דיבור תקיף, העלבה,נכללת בגדר האיסור כמו שמפרש בתרגום יונתן   "וְלָא תוֹנוּן גְבַר יַת חַבְרֵיהּ בְּמִילִין קָשִׁין".

חז"ל קובעים ש"אדם קרוב אצל עצמו" זאת אומרת,ש אדם בכל הזדמנות ימצא דרך איך להשיג ולהרויח, אם זה רווח כלכלי אישי כבוד וכדו′. ולכן מזהירה אותנו התורה אל תונו איש את עמיתו שההצלחה שלך לא תהיה בנויה על חשבון חבירך גם אם אתה לא גוזל ממנו ממון באופן ישיר אתה גורם לו נזק, אל תעליב אותו , דבר איתו בנחת, אם הוא מבקש ממך עצה תייעץ לו מה שהיית מייעץ לעצמך או לבניך, אם אתה לא מסוגל פשוט אל תייעץ! זה מה שאמר רבי לתלמידיו שיהא לשונכם רך אלו לאלו.

 במדרש רבה(בהר ל"ג) מובאים דרשות חז"ל הממחישות את הכח האדיר שיש בלשון האדם:

וידבר ה′ אל משה, וכי תמכרו ממכר לעמיתך (ויקרא כה, א יד), הדא הוא דכתיב (משלי יח, כא): מות וחיים ביד לשון, ... בר סירא אמר היתה לפניו גחלת ונפח בה ובערה, רקק בה וכבת.

אמר רבי ינאי היה ככר טבול, אכלו עד שלא עשרו, מות ביד לשון. עשרו ואכלו, חיים ביד לשון.

אמר רבי חיא בר אבא היתה לפניו כלכלה של תאנים, אכלה עד שלא עשרה, מות ביד לשון. עשרה ואכלה, חיים ביד לשון.

אמר רבי שמעון בן גמליאל לטבי עבדיה פוק זבין לי צדו טבא מן שוקא(הבא לי דבר טוב מן השוק), נפק זבן ליה לשן(יצא והביא לו לשון), אמר ליה פוק זבין לי צדו בישא מן שוקא (צא והבא לי דבר רע מן השוק), נפק זבן ליה לשן. אמר ליה מהו דין דכד אנא אמר לך צדו טבא את זבן לי לשן, וכד אנא אמר לך צדו בישא את זבן לי לשן(אמר לו מדוע שאני ביקשתי דבר טוב הבאת לי לשון,וכאשר ביקשתי דבר רע הבאת לי לשון?). אמר ליה מינה טבתא ומינה בישתא(אמר לו ממנה טוב ממנה רע), כד הוה טב לית טבה מניה(כאשר טוב אין טוב ממנה), וכד ביש לית ביש מניה(וכאשר רע אין רע ממנה). רבי עשה סעודה לתלמידיו, הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים, התחילו בוררין ברכים ומניחין הקשים, אמר להם דעו מה אתם עושין כשם שאתם בוררין את הרכין ומניחין את הקשים כך יהיה לשונכם רך אלו לאלו, לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי תמכרו ממכר.

צריך לדעת לנווט לדרך הנכונה ובכך יהיה רווח כפול: גם שימחנו את הזולת ומנענו ממנו הפסד. אם באים לבקש מאיתנו עצה, כנראה שסומכים עלינו על שיקול דעתינו ומדוע נשיב רעה תחת טובה?

נקודה למחשבה.