דיני ימי בין המצרים וט′ באב

 בעריכת הרב יצחק הלוי שליט"א

 

משנכנס אב – ממעטים בשמחה. משנה בתענית כ"ו ע"ב. ושו"ע תקנ"א ס"א. המנהגים המיוחדים שהוזכרו בפוסקים, בימים אלו, הם:

 

שו"ע או"ח תקנ"א ס"ט. מנהג זה התקבל בקרב רוב העדות למעט בני תימן שמחמירים רק ע"פ דין והיינו בסעודה המפסקת, כשמתקיימת לאחר חצות היום. במוצאי שבת ("דברים") בשבת "חזון", הספרדים נוהגים להבדיל על היין, כרגיל, ולשתות (שו"ע תקנ"א, סע′ י′). האשכנזים נוהגים לתת היין לקטן. ואם אין קטן- שותה המבדיל בעצמו (רמ"א שם).

 

האשכנזים נמנעים. (רמ"א תקנ"א, ד′). ואולם, רחצה של נקיון ובתנאי האקלים בארץ – מותר. כמו כן שחיה בבריכה – למטרת בריאות, כושר – מותרת. ולא נאסרה כי אם רחצה לשם תענוג. החלפת בגדים פנימיים וגרביים – מותרת.

 

ובא"ר בס"ק כ"ו כתב שגם סיום מסכת נחשב לסעודת מצווה לצורך זה. הפוסקים האריכו בעניין ההיתר של אכילת בשר שנשתייר משבת. בפועל, הספרדים מקילים והאשכנזים מחמירים שלא לאכול. כמובן, מותר למעוברות, או לחולים לאכול בשר. והוא הדין בעניין יין יבש, מותר למי ששותה אותו ממניעים רפואיים

(לב וכדו′).

 

בשו"ת אגרו"מ או"ח ח"ג סי′ פ"ב אוסר לקנות ריהוט לדירה בימים אלו. והרב עובדיה יוסף התיר ב"קול סיני" מעיקה"ד, ורק כתב שטוב להחמיר. ועיין כמו כן ב"תורת המועדים" סי′ ה′ או"ק ט"ז.

לאוסרים כיבוס: הרב שטרנבוך אסר הכל. הגר"מ פיינשטיין (אג"מ או"ח ח"ג פ′) התיר צחצוח, אסר הברקה. הרב עובדיה יוסף (יבי"א ח"ג או"ח ל"א) התיר הכל.

 

יש להקפיד לסיים את הסעודה המפסקת לפני שקיעת החמה  (שו"ע תקנ"ג ס"ב). אין זימון בסעודה זו. (א"ר תקנ"ב ס"ק י′, פמ"ג בא"א שם ס"ק ט′, חיי"א כלל דק"ל סע′ ד′ משנ"ב תקנ"ב ס"ק י"ט, "כף החיים" תקנ"ב ס"ק מ"ג).

 

 

 

בליל תשעה באב,  אומרים קדיש "תתקבל" לאחר תפילת שמו"ע ולפני "איכה" והקינות.(כ"כ בהג"א בסוף תענית וכ"כ המשנ"ב תק"ט ס"ק ה′.ועיין "חזון עובדיה" הלכות ארבע תעניות בעמ′ ש"נ.) בשחרית : האשכנזים אינם אומרים "תתקבל" בשחרית (רמ"א תקנ"ט ס"ד) והספרדים אומרים  לאחר קדושת "ובא לציון"(כה"ח תקנ"ט אות ט′).

 

רוב הפוסקים פסקו שיש לברך ברכה זו, כרגיל, הן בתשעה באב והן ביום הכיפורים. (עיין "חזון עובדיה" בהלכות "ארבע תעניות" בעמ′ שס"א, סע′ ג′ ובהערה כ′ שם).

 

האשכנזים אינם נושאים כפיים בתשעה באב. עיין "דגול מרבבה" בסי′ תקנ"ט שנמק זאת משום שתשעה באב אסור בשאלת שלום. ויש שנמקו זאת משום שהכהן אבל, כביכול, ועוד מצאו סימוכין לכך בכתוב:
"ובפרשכם כפיכם, אינני שומע".

הספרדים נושאים כפיים כרגיל ("חסד לאלפים" קכ"ח, י"ח).

 

מנהג ספרדים לאומרה בכל התפילות (שו"ע תקס"ה ס"ג).

והאשכנזים אומרים רק במנחה. והש"ץ מתחיל בחזרת שחרית, ואגב, חלק מבני עדת תימן אומרים "עננו" בערבית גם בשאר תעניות ציבור ולכאורה, כן משמע מלשון השו"ע. (ועיין שו"ת "יחוה דעת" ח"ג סי′ מ"א).

 

הספרדים אומרים בכל התפילות. (שו"ע תקנ"ז ס"א). והאשכנזים יוצאים ביד רמ"א שפסק שם שיש לומר רק במנחה.

נוסח "נחם": "מנחם ציון בבנין ירושלים" לבל יסיים בתרתי. (עיין "שלמי ציבור" דף קל"ב ע"ב ו"יביע אומר" חלק ו′ יו"ד ריש סי′ ח"י). הרמ"א פסק בסי′ תקנ"ז שמי שאוכל בתשעה באב בהיתר, יאמר "נחם" בברכת המזון. אך הגר"א חלק על הרמ"א בזה, שכן זוהי תקנה לתפילה ולא לברכת המזון, ואין זה דומה ל"יעלה ויבוא" למי שאוכל ביוה"כ.  עיין שו"ת "יחוה דעת" ח"א עמ′ קכ"ה, שמוטב שלא לומר "נחם" בברהמ"ז, ועיין משנ"ב תקנ"ז ס"ק ה′ וב"שערי תשובה" בסי′ תקנ"ז.

 

השו"ע קבע בסי′ תקנ"ה ס"א שהמנהג הוא שלא להניח תפילין בתשעה באב בשחרית ואף גם לא טלית, כי אם במנחה וכך נוהגים האשכנזים, בעיקר, ועוד חלק מעדות ישראל. ברם, מנהג ירושלים הוא להניח תפילין כרגיל, כבכל ימות השנה ("כף החיים" תקנ"ה, ד′ "חסד לאלפים" סי′ ל"ח).

 

כיבוס- לספרדים מותר במוצאי הצום מיד ולאשכנזים למחרת מחצות .

רחיצה- מותרת מיד במוצאי הצום.

תספורת- לספרדים מותר במוצאי הצום מיד ולאשכנזים למחרת מחצות.

בשר ויין- מחלוקת מר"ן ומור"ם. לדעת מר"ן אין לאכול בשר ואין לשתות יין בעשירי באב. ולדעת הרמ"א מותר מחצות היום(שו"ע תקנ"ח).  

יהי רצון שנזכה למימוש הכתוב: "ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה"א!" (דברים כ"ג,ו′).