תשובה:
 

שלום וברכה. חזק וברוך על השאלה, אלא שחשוב לדעת שהשאלה נוגעת לכל תערובת של שני מינים המעורבים זה בזה וברכתם שונה.

 

הגמרא בברכות (לה:) אומרת: "זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה- מברך על העיקר ופוטר את הטפלה".

הראשונים נחלקו מה מגדיר את הדבר כעיקר, האם הכמות או דעת האדם.

הרשב"א (ברכות ל"ז\ב′) מביא את שתי האפשרויות: "דובשא עיקר, 1. פירוש רובו דבש ומיעוטו סולת. 2. ואי נמי עיקרו מחמת דובשו וסלתו להטעימו ולהכשירו"

הרא"ש (סימן ח′) גם פוסק שהולכים אחר הרוב, וכן הבין ברי"ף.

אלא שישנם דיונים בשיטת הרמב"ם ואיך הבין אותו השולחן ערוך (בספר בית יוסף).

 

השולחן ערוך (אורח חיים, ר"ד\יב′): "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה...".

וכן שולחן ערוך (אורח חיים, רי"ב\א′): "כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פי′ דבר בלתי נחשב), מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה...".

הוא לא מזכיר את העניין של הרוב,ולכאורה הולך אחר דעת אדם, מה יותר חשוב לו בתערובת.

אך מצד שני כותב השולחן ערוך (ר"ח\ז): "הכוסס (פי′ האוכל) את האורז, מברך עליו בורא פרי האדמה ... ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב, מברך עליו כברכת אותו תבשיל".

 

המשנה ברורה (ר"ב\ ס"ק ח′) כותב: "...כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה וכל מין שהוא הרוב הוא העיקר והמיעוט טפל הוא לו". כשיטת המגן אברהם.

וכן הוא כותב (רי"ב\ ס"ק א′): "אם העיקר מעורב - כגון כל תערובות שני מינים שהאחד הוא העיקר והשני אינו בא אלא לתקנו ולהכשירו או אפילו שניהם עיקרים אלא שהאחד מרובה מחבירו הרוב הוא העיקר... וע"כ בפורים שמרקחין שומשמין בדבש ומערבין בהם פתיתי אגוז כל שרוב שומשמין בתר העיקר אזלינן ומברך פרי האדמה ומיהו כ"ז דוקא בששניהם הוא דבר חשוב הא אם אחד מהן אינו דבר חשוב אף שהוא הרוב בטל הוא לגבי מיעוט החשוב דהוא העיקר".

(חשוב לדעת שיש הסתייגות קטנה לגבי חמשת מיני דגן כמי שממשיך המשנה ברורה: "ודע דבחמשת מיני דגן קי"ל לעיל בסי′ ר"ח דאם מעורבין עם שאר מינים אפילו הם המיעוט כל שניתן בהתבשיל לטעם אזלינן בתרייהו ומברך עליהם במ"מ לבד ונפטר תערובות הרוב מפני שמיני דגן נחשבין לעיקר תמיד אך בלבד אם יש בהם ממש אבל אם עירב קמח במים הרבה כ"כ עד שהוא רך כדי שיהא ראוי לשתיה מברך שהכל".)

הרב עובדיה (חזון עובדיה ברכות) מרחיב ופוסק כהבנת המגן אברהם בשולחן ערוך (שהולכים אחר הרוב) וכך גם כותב הילקוט יוסף (ר"ד\ז′): "שקדים המחופים בסוכר, יש אומרים שנכון לשבור את החיפוי, ולברך על השקד בפני עצמו ′′בורא פרי העץ′′. ומכל מקום מאחר שקשה להפריד את השקד מהחיפוי, לכן נהגו לברך עליהם שהכל, שהרי העיקר היא הסוכריה. אבל תפוח עץ המחופה בסוכר, ואוכל מהתפוח בתחלה, יברך עליו בורא פרי העץ, כיון שהרוב הוא התפוח".

 

לגבי שאלתך:

אם הרוב הוא הסוכר ממילא הברכה היא שהכל, אך אם הרוב הוא הפופקורן (כפי שנראה לענ"ד) הברכה היא אדמה.

(להרחבה ניתן לעיין בשיטת החיי אדם (כלל נא′\יג′) שאם דבר לא נעשה טפל וכן הוא ניכר מברכים על כל אחד בפני עצמו, אך חלקו עליו כן נראה בשו"ת רב פעלים (חלק ב′, או"ח סימן לג′) ושו"ת רבבות אפרים (חלק ד′, נ"ד\ד′) וכך נראה בעוד אחרונים).

 

ברכה והצלחה

שלומי אלדד