תשובה:

אופן הכריעות בשמ"ע, מודים דרבנן ובריך שמיה – למנהג הספרדים

לגבי הכריעות בתפלת שמ"ע - הדברים מבוארים באורך וברוחב בספר הלכה ברורה לרה"ג הר' דוד יוסף חלק ו' סימן קיג' סעיף ו', אך לעשות רצונו חפצתי על כן ארחיב מעט הדברים.

איתא במסכת ברכות דף יב ע"א "ואמר רבה בר חיננא [סבא] משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב ה' זוקף כפופים". דברי הגמ' הנ"ל הובאו בטור סי' קיג' וכן פסק מרן בשו"ע שם סעיף ז'.

והנה בדברי חז"ל הללו אין די ביאור כיצד היא הכריעה וכיצד היא הזקיפה אך האחרונים דנו בדבר זה בהרחבה. המגן אברהם על השו"ע שם [ס'"ק ד'] כתב "כשיאמר ברוך יכרע בברכיו וכשיאמר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות [זוהר עקב, של"ה]". דבריו לקוחים מהשל"ה הקדוש מסכת תמיד פרק נר מצוה אות נב' וז"ל "אלו ברכות ששוחין כו', כשאומר ברוך יעשה כריעה בברכים, וכשאומר אתה ישתחוה בראשו עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, וכשאומר ה' יזקוף, כן הוא בזוהר פרשת עקב (ח"ג רעא)". מדברים אלו מבואר כי יש לכרוע תחילה בברכיו ורק לאחר מכן לכרוע את גופו. ובאמת כ"כ המ"ב שם ס"ק יב' ובשער הציון כתב שכן כתבו המג"א, האליה רבה, דרך החיים ושאר אחרונים, ועיין בהלכה ברורה שם שהוסיף עוד אחרונים שכתבו כן.

השל"ה ציין כי דבריו מבוססים על המבואר בספר הזהר פרשת עקב דף רע"ג, וז"ל הזהר שם [ע"ב] "ברוך דצלותא ב"נ כורע ביה בברכוי וגחין רישא באתה בגין דאתה אקרי ראש ועל דא כהן נטיל בראש ואיהו ראש תדיר ובגין כך כריעה בברוך, וגחינו דרישא באתה".

סיוע נוסף לשיטה זו מביא בהלכה ברורה שם ממדרש ילקוש שמעוני על תהלים רמז תשע"ג וז"ל "כל עצמותי תאמרנה, אמר דוד אני משבחך בכל אברי ומקיים בהן המצות בראשי אני רופפו וקורא בתפלתי... כרעים, כריעת ברכים בתפלה.", ומבואר שיש לכרוע ברכיו בתפילה וכנראה הוא בשעת הכריעה.

אולם לעומת כל הנ"ל, בשער הכוונות לרב האר"י דרוש העמידה דרוש ב' לא כתב כלל שיש לכרוע בברכים, וז"ל שם "הנה במלת ברוך צריך אתה לכרוע כריעה א' ואל תכרע עתה רק גופך בלבד ובמלת אתה תכרע פ"ב ואז תכרע את ראשך", והנה לא די שלא הזכיר כריעה בברכיו, עוד הוסיף וכתב כי בברוך יש לכרוע "גופך בלבד" ולא כל דבר אחר. וכן חזר וכתב בספר פרי עץ חיים שער העמידה פרק ז' וז"ל "ברוך - הנה צריך לכרוע ב' כריעות, א' בברוך, והוא שתכרע גופך לבד, כריעה ב', באתה תכרע את הראש", גם כאן כתב שיכרע גופו בלבד.

גם הרב בן איש חי פרשת בשלח אות ו' כתב בלשון דומה וז"ל "צריך לעשות שתי כריעות ושתי זקיפות בעת שמשתחוה בעמידה, כיצד? כשאומר ברוך יכרע בתיבת ברוך כריעת הגוף בלבד, ובתיבת אתה יכרע את ראשו גם כן" הרי שגם הוא הדגיש כי בתחילה יש לכרוע כריעת הגוף "בלבד", ומשמע שבא לאפוקי ממש"כ השל"ה.

לשונו של הרב האר"י הובאה גם בכה"ח בס"ק כא', וגם בו יש לדייק כאן, ובדבריו יש תוספת והיא שהרב כה"ח השמיט לגמרי את דברי המג"א שיש לכרוע תחילה על ברכיו [למרות שבדר"כ מרבה לצטטו].

אמנם יש להעיר כי בדברי החיד"א מצינו שכתב כדברי השל"ה הקדוש, שכן בספרו קשר גודל סי' יג' אות ד' כתב שיש לכרוע "על ברכיו", ובבברכי יוסף סימן קכא' כתב שכן מובא בשבלי הלקט סימן כב' בשם תשובה לאחד מרבבתא, וכנראה לכן נקט כן למעשה בספרו קשר גודל. גם המגיה על ספר שלמי ציבור [הלא הוא הרב אברהם חיון] הביא דברי החיד"א הנ"ל ומשמע דמודה ליה.

אלא שיש להעיר על דבריו בברכי יוסף, שכן בשבלי הלקט שלפנינו הגירסא שונה ואין כוונתו כלל שצריך לכרוע "על" ברכיו, אלא שיש לכרוע "עד" ברכיו, אך כורע בגופו בלבד, ועיין במהדיר על הברכי יוסף שהאריך בזה וכתב להוכיח שלשון שבלי הלקט שהביא החיד"א אינה מדוייקת.

ולמעשה, בהלכה ברורה שם סיים "וכן ראיתי לכמה מגדולי הספרדים, ובכללם אאמו"ר מרן הראש"ל שליט"א, שלא נהגו לכרוע בברכים כלל". גם בספר "דברי שלום" [לרב אבנר עפג'ין] האריך בעניין זה וכתב [ח"ב עמ' רלח'] "באופן שעל פי הסוד יש לכרוע ולזקוף ע"י הגוף והראש ותו לא מידי", ודחה שם דברי הרוצים לומר שגם לדברי האר"י יש לכרוע בברכיו.

לגבי הכריעה במודים דרבנן – מרן בשו"ע סימן קכז' כתב לגבי השחיה במודים "ולא ישחו יותר מדאי", והסבירו המג"א והט"ז שכוונתו שישחה כמו ששוחה בתפלת שמו"ע ולא יותר מכך, וכן פסק המ"ב. ובפשטות נראה שאחרונים אלו מבינים שכן היא דעת מרן השו"ע, אולם בספר הלכה ברורה חלק ו' בשו"ת אוצרות יוסף [שבסוף הספר] סי' ח' האריך בדבר וכתב שפתח הדביר והיפה ללב הבינו בדעת מרן כי סגי בכך שישחו מעט בראשם ואין צורך לשחות לגמרי, וסוף דבר הסיק כי בדעת מרן אין הכרעה מה דעתו לגבי אופן השחיה במודים דרבנן. עוד כתב שם כי מדברי הרב האר"י נראה כי סגי בהרכנת ראשו בלבד ואין צורך לכרוע כל גופו, וכתב שהרב כה"ח כתב שלכתחילה יכרע כל גופו, כיון שי"א שצריך לכרוע כל גופו, ונראה שגם לדעת האר"י אם עשה כן לא פגם. אך בהלכה ברורה שם כתב שאין הדברים כך ומדברי מרן בב"י עולה כי לסוברים שסגי בהרכנת ראשו אם שחה בכל גופו אין זה טוב ומחזי כיוהרא. לכן הסיק שם בהלכה ברורה כי יש לעשות כדברי האר"י ולהרכין ראשון בלבד [שכן לדעתו זוהי גם דעת מרן בדעת הרמב"ם].

והרב בעל הבא"ח בספרו בא"ח בפרשת תרומה הלכה טו' "ולא ישחו יותר מדאי, כי אם הרכנת הראש", ובספרו עוד יוסף חי פרשת תרומה אות ד' כתב כי יש מחלוקת בדבר זה בין המקובלים, שלפי הרש"ש יש לעשות גם במודים דרבנן ב' כריעות כמו בלחש. והרב עוד יוסף חי שם כתב כי לדעתו במודים דרבנן סגי בכריעה אחת, כמבואר בשער הכוונות ודלא כרש"ש המצריך ב' כריעות כמו בלחש [למרות שלדעתו מחלוקת זו קיימת גם לגבי מודים בתפילת הלחש[1], ושם פסק הרב כדעת הרש"ש שיש לכרוע במודים ב' כריעות, עי"ש מילתא בטעמא].

למעשה כאמור הרב בא"ח וכן בספר הלכה ברורה פסקו שסגי בהרכנת ראשו, ונראה שכן יש לנהוג, למרות שהרב כה"ח כתב שעדיף לכרוע כל גופו כמו בלחש.

לגבי הכריעה בבריך שמיה - עיין בשו"ת יב"א חלק ה' או"ח סימן ח' ס"ק ד' שהביא דברי הרב כה"ח (סי' קיג ס"ג יב) שערער על מה שנוהגים לכרוע באמצע בריך שמיה כשאומרים אנא עבדא דקב"ה דסגידנא קמיה וכו', שהרי אין לכרוע אלא במקום שתיקנו חז"ל. וכמ"ש מרן הש"ע שם, שהכורע בוכל קומה לפניך תשתחוה או בולך לבדך אנו מודים או בהודאה דהלל ובהמ"ז ה"ז מגונה. וכתב עליו הגרע"י שם "אכן לפע"ד מנהג ישראל שמשתחוים באמצע בריך שמיה תורה הוא, דשאני הכא שאומר בפירוש: דסגידנא קמיה ומן קמי דיקר אורייתיה ואם לא יכרע ולא ישתחוה מחזי כדובר שקרים". והאריך להוכיח דבר זה מכמה וכמה מקומות. לאור דבריו שם נראה לענ"ד שכיון שאין שחיה זו מעיקר הדין אלא כדי שלא יהיה נראה כדובר שקרים סגי בשחיה כל דהו ואין צורך לכרוע עד שיתפקקו חוליותיו כמו שכורע בשמ"ע.

יש עוד מה להאריך בדברים אלו, בעיקר כדי לבאר מנהג בני אשכנז היוצאים ביד רמא אך מה שהלב חושק הזמן עושק ועוד חזון למועד.

בהוקרה ובהערכה

שלמה גבאי

[1] בניגוד לרב מאזוז שכתב בהגהותיו לבא"ח בשלח כא' כי גם הרש"ש מודה שסגי בהרכנת הראש במודים דרבנן ונעלם ממנו לפי שעה דברי הרב בעוד יוסף חי תרומה אות ד'.