|
|||
|
|||
מן הראוי שבספר שעוסק בברכה שפותחת ב"הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים" ובדמות כמו סבא שכולה חסד נדבר גם על פרשה שפותחת בחסד {קבורת המת- שרה} ואמצעיתה בחירת אשת החסד {רבקה} ליצחק וסופה מיתת איש שנעטר במידת החסד {אברהם}- וא"כ אנו רואים שלא לחינם נפטר שבא בשבת {שבוע} זו.
בפרשתינו מסופר כאמור על מבחן החסד הגדול שעורך אליעזר עבדו של אברהם ע"מ לחפש כלה נאותה ומתאימה לבן אדונו ליצחק וכך כתוב :
יב) ויאמר ידוד אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם:
(יג) הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים:
(יד) והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני:
(טו) ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה:
(טז) והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל:
(יז) וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך:
(יח) ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו:
(יט) ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת:
(כ) ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו:
(כא) והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ידוד דרכו אם לא:
(כב) ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם:
ועל מבחן זה אומרת הגמ' בחולין "
והאמר רב: כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש!
והסביר רש"י
כל נחש שאינו - סומך עליו ממש כאליעזר עבד אברהם שאם תשקני אדבר בה ואם לאו לא אדבר בה.
וכיונתן בן שאול - אם יאמרו אלינו עלו ועלינו +שמואל א' י"ד+.
א"כ אנו רואים שזה לא היה סתם מבחן של כאילו , בערך אלא אסמכתא, נחש שאליעזר תלה בו את כל מבטחו והיה מוכן ללכת אחריו "עד הסוף"{כפי שאומרים}
וצ"ע על מעשב זה שהרי כל מבחן זה הוא בדיקת האישה רק במידת החסד וטוב ליבה והרי אשת יצחק צריכה להשתלם בכל מעלות המידות {ולפחות ברובן} וידוע שישנם עוד מידות ומעלות כגון טהרת הלב , יראת שמיים ומידות טובות?
אפשר לנסות ולהבין תנאי זה של אליעזר עבד אברהם על פי המשנה באבות
אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.
ומסביר ר' עקיבא מברטנורא:
לב טוב - לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות. ואע"פ שיש לפעולות אברים מיוחדים מ"מ הכח המעורר לכל התנועות הוא בלב לפיכך אר"א לב טוב. ומפני זה אמר ריב"ז רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם:
וכן בלשונו של בעל תפארת ישראל "כשהלב שוקט ושמח ישקיף על כל האדם לטובה וירבו אוהביו בחבר טוב ושכן טוב וגם במנוחת נפשו יוכל להשקיט את הנולד ויאהב גם ה' בכל לבבו ונפשו
והגר"א שם בפרושו מביא סימוכין מהירושלמי :תנא בני ליבך לי, אי יהיבת ליבך לי אנא ידעת דאת כולך דלי"
ומסכם הרמב"ם בלשונו הזהב:
והבן מכל מה שביארנוהו שלב טוב רוצה בו הפעולות הטובות והם הפעולות הממוצעות והם מעלות המדות והוא כולל ההסתפקות ואהבת הטובים וזולת זה מן המעלות, והוא אמרו שבכלל דבריו דבריכם. וכן לב רע פחיתות המדות והוא כולל ג"כ כל מה שהזהירו ממנו:
א"כ אנו רואים שלב טוב , מידת החסד היא השורש המקור , הראשית לכל המידות הטובות האחרות ולכל דרך התנהגות האדם בעולם ולכן ברור עתה מדוע בחר אליעזר עבדו של אברהם בחן את רבקה דוקא במבחן במידה זו, מידת החסד שכן מי שתהיה בעלת לב טוב חזקה שיש בה גם את כל המידות הטובות האחרות.
נמשיך ונבחן את מבחנו של עבד אברהם – גם אם טוב לב כולל בתוכו מידות אחרות אך הכיצד שם מבטחו במעשה חסד חד פעמי? שכן אפשר שאדם יעשה מעשה חסד ממנעים "לא טהורים" כגון להפיג את צערו הוא , מתוך רחמנות גרידא
{כמו לדוגמה אדם שנותן צדקה מכיוון שקשה לו לראות את השני סובל}
וכפי שמרחיב בעל חובת הלבבות :וכאשר נתבונן טובות בני האדם זה עם זה אינם חורגות מאחת מחמש סיבות…החמישית טובת החזק לחלש מתוך שכואב ומצטער על מצבו…אבל טובת המרחם על הכואב החלש הרי הוא מתכוון בכך לסלק צער עצמו בגלל מה שמצא אותו מן החולי והכאב על מי שחמל עליו והרי הוא כמי שמרפא כאב שמצא בעצמו בטובת ה' אשר בידו {ובכל אופן} אין למנוע ממנו תודה…" ומאריך שם שכל טובה שאדם עושה [אחד מהחמישה} בסופו של דבר מטיב עם עצמו ובלשונו "הנה נתבאר ממה שהקדמנו שמטרת כל מטיב לזולתו מבני האדם אינה אלא לתועלת נפשו תחילה ולהקנות לה עדי נאה בעולם הזה ובבא או סילוק צער ממנה או תיקון ממונו…"
אך דמות כמו אליעזר שהיה דולה ומשקה מתורת רבו {אברהם} חשב גם על בעיה זו ולכן בחר דוקא בבקשה של שתיית מים שכן ידוע שלגמל, ספינת המדבר ישנם הרבה מאגרי מים בגוף עד שיכול לא לשתות במשך שבוע. א"כ להשקות גמל אחד זו טירחא גדולה מאוד וכ"ש עשרה. ומה עוד שהיו לאליעזר עבדים ומשרתים שעמדו מן הצד. א"כ לא הייתה שום סיבה לילדה בת שלוש לבצע פעולה כזאת קשה , היה מספיק אם הייתה נותנת רק לו לשתות כפי בקשתו. ומכיון שביצעה זאת בלי שום דופי גילתה בזאת שלא פעלה משום רחמנות או הטבה עצמית ולכן התגלה בטוב ליבה שמחה לעשות זאת בעצמה וזה גילה שבאמת יש לה לב טוב שכלולים בו כל המעלות והמידות האחרות.
ולכן כל אותה עת עומד אליעזר ומשתאה ומחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא.{ולא כפי שהיה צפוי שיפסיק אותה כבר בהתחלה שכן ענתה על ציפיותיו ואמרה "וגם לגמלך אשאב"} שכן מה הכוונה "אם לא" והרי התחילה להשקות
אותו ואת הגמלים א"כ ה' הצליח את דרכו? אלא שחשש שתפסיק באמצע ותבקש עזרה מהעבדים או שתבקש בסוף שכר על פעולתה ואז יתברר שכל "החסד" הזה
היה לא אמיתי אלא עבור בצע כסף וכדברי הספורנו שם:
(כא) משתאה. משתומם על רוב הזריזות לעשות חסד: מחריש. ולא אמר לה אל תטרחי כל כך כמו שהיה ראוי בחק המוסר. לדעת להכיר מתוך אופן חסידותה וזריזותה: ההצליח ה' דרכו. אם יהיה ע"צ הטוב והחסד הגמור: אם לא. ושיהיה כל זה לתקות איזה שכר: (כב) כאשר כלו הגמלים לשתות. זה היה זמן מה בהכרח אחר שהשלימה לשאוב וראה שלא היתה מבקשת דבר אבל היו כל מעשיה על צד החסד הגמור:
אך בסוף כפי שאנו יודעים רבקה עמדה במבחן עד סופו והתברר שיש בה לא רק את מידת החסד אלא גם את שאר המעלות {כדברי ריב"ז במשנה לעי"ל} וכעדות הכתוב "ותרץ.. ותמהר " כמה פעמים בפרשיה זו וכל זה בזמן שאליעזר ועבדיו יושבים "רגל על רגל" ומסתכלים עליה ,לכאורה מחזה זה הוא שיא החוצפה וגם אדם בעל חסד היה מפסיק באמצע או לכל הפחות מבקש עזרה לא כן רבקה אימנו שעשתה הכל בזריזות ובשמחה כאילו היא עוזרת לאנשים מחוסרי יכולת וזה סימן שיש לה לב טוב שעוזר לשני לא בכדי לעזור לעצמו ולמנוע מעצמו סבל {כדברי בעל חובת הלבבות} אלא עוזרת כי צריך לעזור בלי מניעים וחשבונות זרים שכן חסד הוא דבר חשוב שעליו בנוי ומושתת כל העולם.
נביט אל צור חוצבינו ואל מקבת בור נוקרנו {ע"פ ישעיהו נא' א'} ונלמד ממעשיהם הגדולים של אבותיו ואימותינו {בעבר ובהווה- סבא שאול} להטיב עם זולתנו ברצון ובשמחה ובמסירות בלי שום פניה אשית או תועלת עצמית שתצמח לנו ממעשינו אלא חסד לשמו.
|