שלום רב !
לענין קריאת שמע - לכתחילה צריך לכוון שמקיים מצוה מהתורה אך בדיעבד אם לא כיוון בכל זאת יצא מכיון שאומר אותה בתוך התפילה ומסתמא שכוונתו לקיים המצוה, ולכן לא צריך לחזור ולקרא ק"ש.
וכן לענין הברכה על הטלית גדול לכתחילה יכוון בברכה גם על הציצית אך בדיעבד אם שכח לכוון על הציצית בכל זאת יצא מכיוון שמסתמא כוונתו גם על הציצית, ולכן לא צריך לברך שוב.
כל טוב
מוטי שראל.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן ס סעיף ד
ודע עוד דכתב החיי אדם בכלל ס"ח דמה דמצרכינן ליה לחזור ולעשות המצוה היינו במקום שיש לתלות שעשייה הראשונה לא היתה לשם מצוה כגון בתקיעה שהיתה להתלמד או בק"ש שהיתה דרך לימודו וכדומה אבל אם קורא ק"ש כדרך שאנו קורין בסדר תפילה וכן שאכל מצה או תקע ונטל לולב אע"פ שלא כיון לצאת יצא שהרי משום זה עושה כדי לצאת אע"פ שאינו מכוין עכ"ל
