רש"י הראשון על התורה שואל מדוע לא פתחה התורה בחדש הזה לכם שהיא המצוה הראשונה שבתורה, ועונה שפתחה בבריאת העולם שאם יאמרו הגויים שהארץ שלהם נענה להם שה′ בראה ונתנה לנו, גם אם הם גרו כאן קודם זכותנו נובעת מהקב"ה. א"י היא הבסיס לקיום כל התורה לכן צריך לדבר על כך לפני המצוות, רק בא"י עם ישראל יכול לקיים את התורה מבחינה כמותית ואכותית
אך נמשיך ונשאל מדוע לא עברה התורה מיד לאחר סיפור הבריאה למצוות ? מדוע ממשיכה בסיפורי האבות ?
אלא מכאן שעלינו לחפש בסיפורים אלו את הבסיס לתורה.
בפרשתנו מובאים שני ענינים באריכות יוצאת דופן – קניית מערת המכפלה ושידוכו של יצחק,
1 - לגבי קניית מערת המכפלה מסביר הא"ע כג′, יט′ -
"ואחרי כן קבר אברהם את שרה ומאז נתקיים השדה לאחוזת קבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים. ועוד לקיים דבר ד′ לאברהם להיות לו נחלה "
הרמב"ן מקשה על הא"ע מדוע נלמד מכאן על מעלת א"י והרי לא הביאה לקבורה מחו"ל אלא רצה לקוברה במקום שמתה ?
בכך שאברהם מתעקש לשלם על המקום ומתעקש דווקא על המקום הזה – לומר לנו שהמקום קדוש מבריאת העולם, ולא בגלל שהאבות קבורים שם המקום קדוש אלא בגלל שהמקום קדוש רצו להקבר שם, וכך לגבי כל א"י - וכן רואים ביעקב שהשביע את יוסף שיקבור אותו בא"י במערת המכפלה.
2 – לגבי שידוכו של יצחק התורה מאריכה בסיפור בצורה יוצאת דופן וחוזרת שוב על כל הסיפור כשאליעזר מספר למשפחתה את כל הסיפור – קודם כל ללמדנו מה באמת חשוב כשמחפשים אשה.
ומכיון שלא מדובר סתם על שידוך אלא שהתורה רוצה ללמדנו מה המידה היסודית של האבות והאמהות שמהם יצא עם ישראל – מעשה אבות סימן לבנים – מאמרי ראיה עמ′ 461 – כסימן היכר שנותנים לאבידה שמראה על מהותו של החפץ – כך מעשיהם של האבות הם הסימנים היסודים של הבנים הם סימני ההכר, הגנים הרוחניים שלנו שעברו בתורשה מהאבות ולכן כשאנו לומדים על האבות אנו בעצם לומדים על התכונות היותר עצמיות שלנו.
והתכונה היסודית והחשובה ביותר היא הגמילות חסד – כמו שראינו אצל אברהם שמכניס אורחים בן 99 חולה וחלש לאחר ברית מילה, וכן כשבא אליעזר לבחור אשה שממנה יצא עם ישראל הוא לא בודק את יופיה או איזה תואר עשתה באוניברסיטה או כמה יש לה בחשבון בנק – אלא גמ"ח.
בראשית פרק יח
(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:
(ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:
(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
(ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת:
(ז) וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ:
אברהם לא רק מדבר על חסד אלא גם עושה חסד ולא רק בגלל שצריך לעשות אלא ממהר ורץ דבר המראה על אהבת חסד. פעמיים הפועל "רץ" ופעמים "מהר".
וכן אצל רבקה מוזכר פעמים הפעלים רץ ומהר בענין גמ"ח -בראשית פרק כד
(יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:
(יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:
(כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:
(כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְקֹוָק דַּרְכּוֹ אִם לֹא:
(כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
(כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין:
(כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן:
(כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיקֹוָק:
(כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְקֹוָק בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:
(כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
על פס′ כא′ שהאיש משתאה אם ה′ הצליח דרכו – מסביר רש"י שלא ידע אם היא ממשפחת אברהם,
על כך קשה אם כן מדוע נותן לה את המתנות ורק אח"כ שואל בת מי את ? וכן לא מחכה לתשובה אלא מצמיד לשאלה אם יש מקום בבית אביך ללין ?
אלא שצ"ל שבהתחלה עוד לא היה בטוח אם היא האשה המתאימה אך לאחר שילדה קטנה סיימה לשאוב ולהשקות עשרה גמלים הבין שברור שזו האשה המתאימה ולכן נתן לה את המתנות מיד ולא חיכה לשמוע בת מי היא כי ברור שמידת חסד כזאת מיוחדת יכולה להיות רק במשפחתו של אברהם, ומה ששאל בת מי את מסביר אור החיים הקדוש שרק שאל לשם אביה אך היה בטוח שהיא ממשפחת אברהם ולכן לא חיכה לתשובה ושאל מיד אם יש מקום בבית אביה ללין.
רש"י בראשית פרק כד
(כב) בקע - רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת:
ושני צמידים - רמז לשני לוחות מצומדות:
עשרה זהב משקלם - רמז לעשרת הדברות שבהן:
שפתי חכמים – מכך שהתורה פירטה את משקלם משמע שבאה לרמוז דבר נוסף, (וניתן להוסיף שמוזר שרבקה גומלת החסדים פתאום מוכנה לקחת כ"כ הרבה בלי בעיה אלא כנראה שיש כאן משמעות פנימית רוחנית)
גור אריה למהר"ל – שקלי ישראל הביאו מהם קורבנות=עבודה, והלוחות ועשרת הדברות הם התורה – ורבקה גומלת חסדים ועל שלשת דברים אלו העולם עומד – אלא שצריך לשים לב שהתורה והעבודה הם הקישוטים של הגמילות חסדים – דרך ארץ קדמה לתורה – היא הבסיס כמו שאמר הלל לגר – מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך זו כל התורה כולה ואידך פירושה.
רמב"ן בראשית פרק כד פסוק יז
(יז) וירץ העבד לקראתה - לשון רש"י, לפי שראה שעלו המים לקראתה. ובבראשית רבה (ס ה) ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו, אמר לה הקב"ה את סימן ברכה לבניך. נראה שדקדקו כן מלשון ותמלא כדה ותעל - שלא אמר "ותשאב ותמלא". ונעשה לה הנס בפעם הראשונה כי אחרי כן כתוב "ותשאב". והעבד כשספר להם אמר (להלן פסוק מה) ותרד העינה ותשאב, אולי לא יאמינו:
לכאורה קשה אם ראה שהמים עלו לקראתה אז מה עוד הוא צריך לבדוק אותה ?
אלא אליעזר לא רוצה רק אשה צדיקה בין אדם למקום שקורים לה ניסים אלא בעלת חסד יוצא מגדר הרגיל כמו אברהם.
נישואין
בתחילת מסכת קידושין לומדים שאשה נקנית בכסף בגזרה שווה קיחה קיחה משדה עפרון – ויש למצוא קשר מהותי בין שני הענינים – כמו שאמרנו שבקניית המערה אין אברהם יוצר קדושה אלא בא לגלות אותה, כך בנישואין ארבעים יום קודם יציאת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני – אלו שני חלקים של נשמה אחת והקשר בפנימיותו קיים מקדמא דנא ומה שמוטל על הזוג זה רק לחשוף קשר זה, כמו כן ניתן לומר שכמו בארץ ישראל השלמות שלנו יכולה
