גזל של טלפנים

שאלה:
טלפנית התקשרה אלי כדי לערוך סקר שקשור לגברים. מששמעה שאין גבר בבית השיחה גלשה אל חייה האישיים‚ על כך שחזרה בתשובה ושוב חזרה בשאלה‚ על משפחתה וכו'...
הרגשתי שכשאני משוחחת איתה אני פשוט משמחת יהודיה עצובה וכואבת‚ לכן עניתי לה בלבביות ובאריכות‚ כדי שתרגיש שאני מקשיבה לה.
אבל אחרי שהשיחה נותקה תהיתי אם לא עברתי על איסור גזל‚ או אבק גזל מכיוון שהמעביד שלה לא משלם לה על זמן שבו היא מפטפטת וגם שיחת הטלפון היא לא בחינם‚ ומצד שני - שימחתי אותה והקשבתי לה.
בדיעבד - מה היה עלי לעשות?

תשובה:
חזק וברוך על השאלה. זו נקודה שרבים לא שמים לב אליה.

 כמבוא אביא במלואם את דברי המסילת ישרים (פרק יא' מידת הנקיות): "ואמרו זכרונם לברכה (בבא בתרא פ"ח): "קשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא". וכבר פטרו את הפועלים העושים אצל בעל הבית מברכל המוציא ומברכות אחרונות דברכת המזון, ואפילו בקריאת שמע לא חיבום לבטל ממלאכתן אלא בפרשה ראשונה בלבד, קל וחמר בן בנו של קל וחמר לדברי הרשות, שכל שכיר יום אסור בהן שלא לבטל ממלאכתו של בעל הבית ואם עבר הרי זה גזלן.

הנה אבא חלקיה אפילו שלום לא השיב לתלמידי חכמים שנתנו לו שלום שלא לבטל ממלאכת רעהו, ויעקב אבינו עליו השלום מבאר בפיו ואומר (בראשית ל"א): "הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני", מה יענו איפוא העוסקים בהנאותיהם בשעת מלאכה ובטלים ממנע או כי יעסקו בחפציהם איש לבצעו?

כללו של דבר: השכור אצל חבירו לאיזה מלאכה שתהיה, הנה כל שעותיו מכורות הן לו ליומו, כענין שאמרו זכרונם לברכה: "שכירות מכירה ליומיע", וכל מה שיקח מהן להנאת עצמו באיזה אופן שיהיה אינו אלא גזל גמור ואם לא מחלו אינו מחול, שכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פ"ו): "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו",

ולא עוד אלא שאפילו אם עשה מצוה בזמן מלאכתו לא לצדקה תחשב לו אלא עבירה היא בידו, שאין עבירה מצוה, וקרא כתיב (ישעיהו ס"א): "שונא גזל בעולם", וכענין זה אמרו זכרונם לברכה (בבא קמא צ"ד): "הרי גזל סאה חטים וטחנן ואפה ומברך אין זה מברך אלא מנאץ דכתיב (תהלים ל'): "ובוצע ברך נאץ ה'", ועל כיוצא בזה נאמר: "אוי לו לזה שנעשה סנגורו קטגורו", וכמאמרים זכרונם לברכה (ירושלמי סוכה פרק ג') בעין לולב הגזול, והדין נותן, כי הרי גזל חפץ גזל וגזל זמן גזל, מה גוזל את החפץ ועושה בו מצוה נעשה סנגורו קטיגורו אף גוזל את הזמן ועושה בו מצוה נעשה סנגורו קטגורו, ואין הקדוש ברוך הוא חפץ אלא באמונה, וכן הוא אומר (תהלים ל"א): "שומר אמונים" ואומר (תהלים ק"ח): "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי" ואומר (ירמיה ה'): "עיניך הלא לאמונה"."

 וכך פסקו כל הראשונים וכן שולחן ערוך (חושן משפט, שלז'\כ'): "מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר (בראשית לא, ו) כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכרו בעולם הזה שנאמר (שם ל, מג) ויפרוץ האיש מאד מאד".

ולכן ברור שמצד הטלפנית היה אסור לה לגלוש לנושאים אחרים.

 אלא שמצדך צריך לדון האם יש כאן דין של מסייע לדבר עבירה:

מובא במספר גמרות הדין של מסייע לדבר עבירה לדוגמה: גיטין (סא.) במשנה: "ואין דורכין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה שאסור לסייע ידי עוברי עבירה". וכן בעבודה זרה (נה:): "ואין דורכין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה שאסור לסייע ידי עוברי עבירה".

וכך גם פסק הרמב"ם (גניבה, ה'\א'): "אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב ועון גדול הוא שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות שאם לא ימצא לוקח אינו גונב וע"ז נאמר (משלי כ"ט כ"ד) חולק עם גנב שונא נפשו".

וכן רמב"ם (גזילה ואבידה, ה'\א'): "אסור לקנות דבר הגזול מן הגזלן ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנהו שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהן מחזק ידי עוברי עבירה ועובר על ולפני עור לא תתן מכשול".

[ראה בנוסף ספר חסידים (שו'): "ואל ילך אדם לדבר לשכיר פועל ישראל פן יבטלנו בדברים"- להימנע מכניסה למצב שנבטל מלאכה מאדם שהוא שכיר].

 למרות שאיסור של מסייע לדבר עבירה הוא מדרבנן, עדיין זהו איסור חמור. ולכאורה במקרה הנתון יש ממש סיוע לדבר העבירה, כיון שללא ההקשבה לא היתה נעשת העבירה (נראה לומר שטלפנית לא הייתה מדברת עם כל אחד על המצוקות שלה במהלך העבודה). ולכן במקרה כזה ראוי להגיד לטלפנית שכרגע זו שעת עבודה והשיחה והזמן הם על חשבון המעסיק, ושתשמחי לשוחח איתה שלא בשעת העבודה... (כמובן להסביר לה בצורה עדינה ונעימה, אך בקצרה, את הבעיה בכך).

 ברכה והצלחה.

שלומי אלדד