שלום רב,
פת הבאה בכסנין היא מציאות בה יש למאפה שם של "פת" משום שהוא עשוי על בסיס קמח ומים. אולם זוהי פת שהוסיפו בה מרכיבים שונים כך שאין רגילות לאכול אותה בתור המרכיב המרכזי בארוחה, ועל כן היא פת עראית. מכאן השם פת "הבאה בכסנין", כסנין הם קליות שהיו מביאים לאחר האוכל לקינוח, והפת הבאה בכסנין היא גם כן פת שהובאה בסוף הסעודה לקינוח [על פי רש"י ברכות מא, ב "הבאה"].
מכיון שלא קובעים סעודה על פת כזו, ברכתה אינה המוציא כמו כל פת רגילה אלא מזונות. אולם כאשר אוכלים פת זו באופן של "קביעות" אזי היא כבר נקראת פת חשובה וברכתה היא המוציא. נחלקו האחרונים מהו הגדר של "קביעת סעודה" בדברי לקמן אתייחס לדעה המקובלת על רוב הפוסקים כפי שידוע לי [מתוך הנחה שרצון השואל לדעת מהי דעת גדולי הפוסקים ולא מהי דעתי דווקא].
הרבה אחרונים הסכימו כי שעור קביעת סעודה הוא שיעור אכילת "פרס" [בכמות ולא בזמן]. יש הסוברים כי זהו שעור של שלש ביצים ויש הסוברים כי זהו שעור של ארבע ביצים. נפח של ביצה הוא כשני קופסאות גפרורים [כולל המעטפת שלהם] ועל כן שעור של "פרס" נע בין שש קופסאות גפרורים לבין שמונה קופסאות.
לכן לגבי שאלת הקארסון הדין הוא כך : אם נפח הקאורסון הוא כשמונה קופסאות גפרורים ומעלה, יש ליטול ידים בברכה לפני אכילתו ולברך המוציא לפניו וברכת המזון לאחריו. אם שעורו הוא פחות משש קופסאות גפרורים אזי ברכתו מזונות ועל המחיה בסוף האכילה. אם שעורו הוא בין שש לשמונה קופסאות גפרורים אזי נכנסנו למח′ הפוסקים וכיון שספק ברכות להקל יברך מזונות ועל המחיה, אולם ראוי להמנע מאכילת שעור כזה [היינו לאכול יותר או פחות].
יום טוב
שלמה גבאי
