יום שני לסדר "כי חג ה′ לנו" ("בא") ג′ בשבט שנת "בזכות רחל אמנו" (תש"ע).
האיסור להתפלל כנגד מראה מופיע במפורש במשנ"ב בסי′ צ′ ס"ק ע"א. טעם האיסור מפני שנראה כאילו מתפלל ומשתחווה לבבואה שלו. והוסיף שם המשנ"ב וכתב; והיינו אף בעניים סתומות (=עצומות), דבפתוחות בלאו הכי אסור משום ביטול הכוונה. לפי זה, הוא הדין שאין להתפלל כנגד חלון בשעות הלילה מאותה הסיבה. אלא שבזה ישנם פוסקים, בני דורנו, שהתירו והקלו להתפלל כנגד החלון בעניים עצומות. עיין בשו"ת "אור לציון" לגאון רבי בן ציון אבא שאול, זצ"ל, מראשי ישיבת "פורת יוסף" בח"ב בהל′ תפילה (פרק ז′) בשאלה י"א. והגר"ש ואזנר, שליט"א, בשו"ת "שבט הלוי" חלק ט′ כ"א, הקל עוד יותר, וכתב שהאיסור הוא במראה דווקא. ועיין בשו"ת הרדב"ז בחלק ד′ בסי′ אלף קע"ח (ק"ז), שאסר מול מראה אף בעניים עצומות.
בסיכום, מכיוון שיש שמחמירים רק במראה, הרי שיש להקל מול חלון בעניים עצומות. שכן, ישנו נימוק נוסף לאיסור הזה; והוא משום היסח הדעת. ומכיוון שהלה עוצם את עיניו, אין כאן החשש של ביטול הכוונה. ועיין "מחצית השקל" בסי′ צ′ ס"ק ל"ז שהביא שני נימוקים לאיסור, וכנ"ל. ונפק"מ- בעניים עצומות, דלטעם שמשתחווה לבבואתו- אסור בעניים עצומות. ולטעם, שמבלבל הכוונה- בעניים עצומות מותר. לכן בחלון, יש להקל.
בברכה,
יצחק הלוי.
