 |
|---|
במדבר פרק טז
(יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֶל כָּל הָעֵדָה: פ
(כ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(כא) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע:
(כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף: פ
(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם:
רש"י במדבר פרק טז פסוק יט
(יט) ויקהל עליהם קרח - בדברי ליצנות. כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשביל כלכם. אלו באין ונוטלין כל הגדולות, לו המלכות ולאחיו הכהונה, עד שנתפתו כלם:
רמב"ן במדבר פרק טז פסוק כא
(כא) הבדלו מתוך העדה הזאת - יש לשאול, אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם למה היה הקצף עליהם לאמר ואכלה אותם כרגע, ואם גם הם מרדו כקרח וכעדתו איך יאמרו משה ואהרן האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף.
1 – הרמב"ן מביא את ר"ח שמסביר שמשה טעה בהבנת דבר ה′ וחשב שה′ רוצה לכלות את כל ישראל, ואז ה′ ענה לו שלא התכוון לכך אלא רק לעדת קרח.
"וכתב רבינו חננאל הבדלו מתוך העדה הזאת, עדת קרח ולא עדת בני ישראל, ויאמרו אלהי הרוחות לכל בשר וגו′, מיד הודיע הקב"ה למשה כי לא כל עדת בני ישראל בקש לכלות אבל עדת קרח בלבד, לפיכך פירש לו זה שאמרתי "הבדלו" העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם הוא שאמרתי לך" (וכן מסביר בכלי יקר)
על כך מקשה הרמב"ן שבפשט הכתובים משמע שה′ כן רצה לכלות את כל ישראל שהרי בתחילה אמר רק למשה ולאהרון להבדל ורק בפעם השניה אמר לכל העדה לעלות, ועוד שלא יתכן שמשה יטעה בהבנת נבואה.
2 - רש"י במדבר פרק טז פסוק כב
אל אלהי הרוחות - יודע מחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא:
האיש אחד - הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף. אמר הקב"ה יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא:
לפי רש"י משמע שה′ באמת רצה לכלות את כל ישראל אלא שלאחר שטען משה שרק קרח חטא הודה לו ה′ וחזר בו – ר"ח טען שמשה טעה ולפי רש"י יוצא שלכאורה ה′ טעה ח"ו !?
3 – אברבאנל (מלבי"ם) – באמת ה′ רצה לכלות את כל ישראל מכיון שחטאו בכך שהלכו עם קרח ולא מחו בו, אלא שמשה טען שעיקר החטא הוא של קרח ועם ישראל רק נסחף אחריו ואין ליבם באמת איתו, ועל כך עונה ה′ שאם אינם מסכימים איתו שיעשו מעשה בפועל שמראה על כך שיעלו מעל עדתו שיפרדו ממנו ובכך מוכח שאינם מסכימים איתו.
4 – רמב"ן – באמת ישראל התפתו מדברי קרח והרהרו אחר משה ולכן התחייבו כליה, אלא שמשה ביקש עליהם רחמים שעיקר החטא על קרח שהוא המסית ולכן שהוא יקבל את כל העונש – וה′ סלח.
מכאן ניתן ללמוד 1 – גם הסכמה פאסיבית עם החוטאים יש בה חטא וצריך בפועל לעשות מעשה המראה שאינך מסכים – לפרוש ולמחות.
2 – גם לאחר שנגזרה הגזירה ניתן לשנות ע"י מעשה תשובה, וכן בכוחה של התפילה לעורר רחמים ולשנות את הגזירה.
3 – ניתן להבין ברש"י שה′ אומר למשה "יפה אמרת" – לא שה′ לא חשב על כך, אלא שרצה לעורר את משה ללמד זכות על ישראל ובזכות הסנגוריא על ישראל משתנה דינם, וכן ברמב"ן אם נשאל איך בקשת הרחמים משנה את גזר הדין, ניתן להבין שה′ בכוונה מכניס את ישראל למצב קשה כדי שיתפללו וילמדו זכות אחד על השני ואז דינם שונה.
הרמב"ן מביא דוגמא דומה מדוד שמנה את ישראל ונגזרה עליהם מגיפה וביקש דוד שהמגיפה תפגע רק בו שהוא האשם המרכזי – באותה מגיפה בקשתו לא הועילה מכיון שהיתה גם בעוון ישראל כמו שמפורש בתחילת הפרק שמואל ב′ כד′ שה′ הסית את דוד למנות את ישראל "ויוסף אף ה′ לחרות בישראל ויסת את דוד בהם" ורש"י כותב שלא ידע מדוע, אך הרמב"ן מסביר וכן המדרש שעוון ישראל היה שלא ביקשו לבנות את המקדש, גם פה ישנו עוון של פאסיביות פסולה.
רמב"ן במדבר פרק טז פסוק כא
ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה′ ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר (דברים יב ה) לשכנו תדרשו ובאת שמה, עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך, שנאמר (ש"ב ז א ב) ויהי כי ישב המלך בביתו וה′ הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השם יתברך מפני שאמר (דה"י א כב ח) כי דמים רבים שפכת ארצה לפני, ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל היה הוא הבונה, והוא איש משפט ומחזיק במדת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים, ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם
מדרש שמואל (בובר) פרשה לא
ויבא גד אל דוד [ביום ההוא] ויאמר לו עלה הקם [לה′] מזבח וגו′, למה דוד דומה באותה שעה, לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע בשל מה הוא מכהו, באחרונה אמר לו דע על נקמת פלוני הכיתך, כך כל אותן האוכלוסין שנפלו לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בבנין בית המקדש, והרי דברים קל וחומר, ומה אלו [שלא] ראו בבנין בית המקדש כך, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו הנביאים הראשונים שיה′ ישראל מתפללין שלשה פעמים בכל יום, ואומרים השב שכינתך לציון וסדר עבודתך לירושלם עירך.
כוזרי סוף מאמר חמישי
גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה, ראוי לשכר בלא ספק, והוא מקרב עת בוא תקותנו. כמו שנאמר – אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו ( תהילים קב ) – זאת אומרת, ירושלים לא תיבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה, עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה.
בשם הרב הרלינג הי"ד – אם ישראל רוצים את אבניה אז טוב, אך אם אינם רוצים את אבניה אז האבנים רצות אחריהם.
בניגוד לדורו של דוד שלא ביקשו את בנין המקדש אנו מוצאים שאלקנה אביו של שמואל הנביא היה מעורר את ישראל לעלות למשכן ובזכות זה זכה לשמואל.
אליהו רבה (איש שלום) פרשה ט ד"ה כיוצא בדבר אתה
כיוצא בדבר אתה אומר, ויהי איש אחד מן הרמתים וגו′ (ש"א =שמואל א′= א′), היה אלקנה עולה ארבעה פעמים בשנה, שלשה מן התורה ואחת שקיבל עליו, שנאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה וגו′ (שמואל א′ א′), אלקנה הוא עלה ואשתו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו עמו וכל בני ביתו היה מעלה את הכל עמו..... דבר אחר למה מעלה את הכל עמו, כשהיו עולין בדרך ולנין ברחובה של עיר, מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד, שכן האיש מדבר עם האיש, אשה עם האשה, גדול עם גדול, קטון עם קטון, והיתה המדינה מרגשת והיו שואלין להן להיכן תלכו, ואומרים אל בית האלהים שבשילה שמשם תצא תורה ומשם מצוות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד, מיד עיניהם משגרות דמעות, אמרו להן נעלה עמכן, אמרו להן הין, עוד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, לשנה אחרת הרגישה כולה לעלות, והיו עולין הימינה כששים בתים, ובדרך שהיה עולה שנה זו לשנה אחרת אינו עולה אלא בדרך אחרת, אלקנה הכריע את ישראל לכף זכות וחינך אותם במצות, וזכו רבים על ידו, הקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לו, אלקנה את הכרעתה את ישראל לכף זכות וחינכתם במצוות, וזכו רבים על ידיך, אני אוציא ממך בן שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות ויזכה רבים על ידיו.
