פשט הפסוק ע"פ הרמב"ם הוא שאדם שרואה את אבידת חבירו ,ובמקרה שלנו זה שורו או שיו,חייב להשיב לו את האבידה ומקיים מצוות עשה. ואם לא השיב והתעלם עובר בלא תעשה.
אך ה"אור החיים הקדוש"(פסוק א′) מסביר את הפסוק בדרך הדרש, שהציווי כאן הוא לצדיקים שבעם ישראל,שומרי התורה והמצוות, שרואים את אחיהם הנדחים מדרך ה′( שנמשלו לשור או שה),אל להם לצדיקים להתעלם מאחיהם הנדחים ולומר זה לא ענייני זה החיים שלו שלי אלא "השב תשיבם" לאחיך (זה הקב"ה).
ועפ"ז יתפרש הפסוק "" לא תראה(כלפי הצדיקים) את שור אחיך או את שיו נדחים(אנשים מעם ישראל שלא שומרים תורה ומצוות),והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך"(החזירם לאביהם שבשמיים).
