בס"ד
בפרשת התוכחה נאמרה תוכחה שנראת מוזרה "תחת אשר לא עבדת את ה′ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כח ,מז) וכי זה חשוב למישהו אם אני שמח בקיום מצווה או בעשית חסד הכי חשוב זה שאני מקיים את המצווה בכל דקדוקיה ?
ננסה לענות דרך התבוננות בעקדת יצחק שהגמ′ אומרת לנו(ר"ה טז) מדוע תוקעים בשופר של אייל? כדי לזכור לנו עקדתו של יצחק אבינו ע"ה , ובאמת אם היינו רוצים לזכור היטב את העקדה היינו מבאים מאכולת לבית הכנסת או סכינם מדוע שופר דווקא שהיה כל כך שולי בעקידה ?
מלמדים אותנו חז"ל שכדי לשקף את גודל מסירות הנפש של אברהם הכרחי הוא השופר, כאשר אברהם מקבל את הקריאה מהמלאך "אל תשלח ידך אל הנער " היה על אברהם להגיב בקפיצה מרוב שמחה והיה שולח לשרה SMS שהעקדה בוטלה ובמקום זה אנו רואים שאברהם לא היה כלל רגוע הוא מחפש אחרי משהו "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל" זה היה כבר מעבר לחובה השמימית של אברהם. ועל כך מקבל את ברכת ריבוי זרע אברהם.
השכר האמיתי של האדם בהתנהלותו בחיים ובכל עשייה זה מה שאדם ביצע מעבר למה שמוטל עליו וכך בעשיית מצוות השמחה בקיומם ולימודם היא חלק בלתי נפרד ומהותי מהמצווה.
יהי רצון שנזכה שכל התנהלות חיינו תהיה בשמחה ואהבת הבורא.
