כח' כסלו ה'תש"עח 16/12/2017
שם משתמש
סיסמה

אכזבות בתהליך הגאולה

פרשה זו עומדת כולה בסימן חזרתו של יעקב לארצו, לאחר הגלות הארוכה בבית לבן, והקורות אותו בתהליך החזרה לארץ. נדמה, שאפשר לקרוא את הפרשה גם מן הזוית האקטואלית של מאורעות ימינו, ואף כי ברור שלא ניתן להקיש הלכה למעשה מזמנו של יעקב לזמננו שלנו, מכל מקום התבוננות זו עשויה להועיל לנו לא מעט.
יעקב חוזר לארץ ישראל עם משפחתו, לאחר ששהה שנים רבות בבית לבן, עלינו לזכור, שגלות זו לא היתה עבורה חויה שלילית לחלוטין. אמנם הוא נאלץ לצאת מארץ ישראל נגד רצונו, עקב פחדו מאחיו, אך היה לכך גם מניע רצוני - ההחלטה שלא לשאת אשה מבנות כנען. בגלות זו גם השתנה מאד מעמדו האישי, שהרי מרווק הוא הפך לבעל משפחה גדולה מאד, המונה ארבע נשים, אחד עשר ילדים, ומעני חסר כל הוא הפך לבעל נכסים רבים. גם מבחינה רוחנית לא היתה התקופה פשוטה, כיון שהוא נאלץ להתמודד עם עבודת האלילים שמסביבו, בבית לבן, וכל כך היה הדבר קשה עבורו, שהוא רמז לעשו אחיו "עם לבן גרתי -ותרי"ג מצוות שמרתי". לאחר כל השינויים הללו חוזר יעקב לארצו, כשהוא נושא בקרבו את ברכת יצחק שניתנה לו פעמיים: "ויתן לך האלו′ מטל השמיים ומשמני הארץ..יעבדוך עמים..הוה גביר לאחיך" ( כז, כח-כט) וכן "ויתן לך את ברכת אברהם ...לרשתך את ארץ כנען, ( כח, ד ). ברכת אביו חזרה ונתמכה בידי הקב"ה, גם בצאתו לחרן נאמר לו "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך" ( כח יד ) וגם לפני שובו אל הארץ הוא צווה לממש את ההבטחה "קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך" ( לא, יג).
אין להסתפק בעוצמת השפעתם של ההבטחות האלו על יעקב, על שאיפותיו ותקוותיו, על חלומותיו ורצונותיו. לאחר כל התלאות שעברו עליו, ולאור כל ההבטחות שהובטח, ודאי ציפה יעקב לכך שהארץ תיפרש לפניו ללא כל התנגדות. הוא היה מודע לקיומו של עשו, כמו גם לקיומם של עמים נוספים בארץ, אך הוא יכול היה להניח, שכל אחד מהם ימשיך להיות טרוד בעסקיו שלו, ובארץ הגדולה הזו יימצא מרחב מחיה מספיק לכולם.
אולם, כמו שקורה בתהליכי גאולה, המציאות המרה טפחה על פניו. תקוותו הראשונה היתה שתושבי הארץ יקבלו את פניו ברצון, מתוך הידיעה שהארץ הובטחה לו, ומתוך הבנה שהוא זה שמסוגל להביא ברכה לכל תושבי האזור, שהרי בעקבותיו יבואו "טל השמים ומשני הארץ" כי הם הובטחו לו באופן אישי. הלוא זה תוכן פנייתו לעשו "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה, ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך", כלומר, יש לי שפע כלכלי משל עצמי, וכל זה אמור למצוא חן בעיניך. ומדוע? - מפני שאף אתה עתיד ליהנות מכך. ברור, שלא היתה ליעקב שום כוונה, ואף לא יכולת, להלחם בתושבי הארץ ולגרשם ( - ראה תגובתו לאחר מעשה שכם ). אפשר להניח, שהוא חלם על רוב הטובה שיבוא לאזור כולו בעקבות חזרתו לארצו. אולם לחלום הוורוד השה לא היו לו שותפים מבין אנשי האזור. לא רק שלא נתקבל בסבר פנים יפות, אלא שנתבשר עוד לפני בואו שעשו אחיו בא אליו וארבע מאות איש עמו. מספרם של האנשים האלו, והעובדה שמדובר בגברים - לוחמים בלבד, לא הותירה מקום לדמיון בדבר כוונותיו של עשו. יעקב נלחץ מאד. לא כך הוא ציפה למצוא את תהליך הגאולה האישי-משפחתי שלו לאחר הגלות. חששו לא היה רק מההפסד במלחמה, אלא גם מהנצחון בה, וביתר דיוק: מעצם העימות המלחמתי. הלוא כך מפרש רש"י : ויירא יעקב - שמא יהרג, וייצר שלו - שמא יהרוג אחרים. בצר לו הוא מתכונן לנסיגות מסוימות, בתקווה שלא יהיה בהם כל צורך. הוא מפלג את מחנהו, מתוך הבנה שייתכן וייאלץ להקריב חלק מרכושו ( ע"פ הפשט, את משפחתו הוא חצה רק בשלב השני, כשהמנחה לא הועילה ) על מנת להציל את היתר. יושם לב היטב לעובדה, שאין לו לאן לחזור. הבריחה מבית לבן הושלמה והפכה לגירוש, בכך שהוסכם שאף אחד מהם לא יעבור את הגל הזה לכוון השני. כלומר, תושבי הארץ בה גלה במשך תקופה ארוכה, ואף תרם לשגשוגה ולרווחתה - הפנו אליו עורף ונעלו בפניו את השער. נשאר ליעקב רק להמשיך לארץ - אך שם חיכה לו עשו. את המצוקה של יעקב אפשר לשמוע בתפילתו לה′: ה′ האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך....הצילני נא מיד אחי מיד עשו...ואתה אמרת היטב איטיב עמך..". יעקב תמה: הלוא זה אחי, מבחינתי הוא אחי, וכל כוונתי שלי היתה לחיות אתו בשלום מתוך אחווה, וכיצד זה הוא נוהג עמי כעשו הרשע ( ראה רש"י שם ). יעקב אינו מבקש רק הצלה פיזית מעשו הרשע, כפי שמקובל לקרוא את תפילתו בשטחיות, הוא מבקש גם תשובה אמונית לסתירה שבין ההבטחה לממוש. זוהי הפתיחה וזהו גם הסיום לתפילה זעקה זו, ועשו הוא רק הסיבה לעלייתה של השאלה האמונית. הוא פותח: "ה′ האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך !!" ודווקא מתוך מודעות להתפתחויות החיוביות שעברו עליו במשך הגלות, כמו שכתבנו לעיל, שמרווק חסר כל הפך היום לשני מחנות, דווקא מתוך כך - הייתכן שדווקא בארץ ישראל יצפה לי איום של השמדה? והוא מסיים שוב, כי זה עיקר תמיהתו, היכן ההבטחה לטובה, לזרע רב כחול הים אשר לא ייספר מרוב ?.
שאלה אמונית קשה זו, על הסתירה שבתהליך הגאולה בין ההבטחה לממוש - נותרה ללא מענה. ייתכן, שיעקב חיכה לתשובה מהקב"ה. הלוא הוא נמצא במדרגת נבואה, וכבר דיבר עמו אלוקים מספר פעמים, ואולי יענה לו על תמיהתו זו. אולם לא כך היה. יעקב נאלץ להבין, שעליו להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו עלמנת להינצל, וארץ ישראל לא תוגש לו על מגש של כסף. הוא שילם שוחד רב על מנת לכפר את פניו וכעסו של אחיו, הוא ניסה להעביר את מחנהו מקום בטוח יותר, מעבר לנחל יבוק, ואף עשה זאת בלילה ובחיפזון. אולם בלילה חיכה לו האיש עלום השם, שנאבק עימו עד עלות השחר. ורק אז הבין יעקב את התשובה של אלוקים, שכל כך השתוקק לשמוע מקודם. יש מאבק רוחני מאחורי כל המאבק הגלוי עם עשו, וזו בדיוק הסיבה שהארץ לא תינתן לו בחינם.במאבק הזה הוא חייב לנצח, אפילו שהוא ישלם מחיר בדמות הצליעה על ירכו. זהו לקח לדורות, עלאופיו של המאבק ולכן "לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה".