פרשת וישב

כוונתן לשם שמים  / הרב יצחק הלוי

בפרשת וישב מסופר על שתי נשים מאד משמעותיות בחיי תולדות עם ישראל.

הנשים הן תמר ואשת פוטיפר. על שתיהן חז"ל אומרים שכוונתן היתה לשם שמים. אך אם באמת כוונתה של אשת פוטיפר היתה לשם שמים – אז אוי ואווי לנו מה נקרא שלא לשם שמים.

נשאל באמת איך יתכן שחז"ל אומרים את אותה אמירה על שני הנשים הללו?

תשובה לזה אפשר להסביר באופן שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, כלומר כוונה לבד ללא תרגום מעשי ע"פ ההלכה, ע"פ רוח ההלכה, ע"פ הדת היהודי היום – לא שווה כלום. אשת פוטיפר התכוונה באמת לשם שמים. היא ראתה שעתיד לצאת ממנה צאצא מיוסף הצדיק הבעיה שלא פרשנה את הדברים כמו שצריך.

תמר לעומ"ז היתה מוכנה להקריב את חייה למען הדביקות הזאת בבני יעקב.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (לז,ד)

על הפסוק העיר רבי יהונתן אייבשיץ – עיקר הצרה כאן היהתה ש"לא יכלו דברו לשלום" שאילו נדברו האחים עם יוסף יו מוצאים דרך לשיכוך השנאה.

והוסיף ר′ יהונתן: שזהוי בעצם המחלוקת הפורצת בקרב אנשים, שאין איש מדבר עם רעהו ואין צד אחד מוכן לשמוע ולהבין את דברי יריבו. שכן במקרים רבים אילו נדברו האנשים זה עם זה היו נוכחים לדעת שכל המחלוקות ביניהם תלויה על בלימה ויסודותיה הבל וסרק.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

יעקב אבינו- איש היסורין

 

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו..."
רש′′י על התיבה "וישב" כותב כי כאשר רצה יעקב לשבת בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף כיון שאומר הקב′′ה על הצדיקין כי לא דיין מה שמתוקן להם בעולם הבא שישבו בנחת אלא שמבקשים לשבת גם פה בנחת? לכן נתן לא את הייסורים.

ישנו מעשה הממחיש את מעלתן של הייסורים. 
אדם אחד היה בעל ייסורים רבים ובא לראות את הרב מרדכי שרעבי ולקבל את ברכתו, בני הבית ביקשו ממנו שימתין בכניסה לחדר הקבלה עד שהרב יהיה פנוי, האיש ישב על הכיסא ומרוב העייפות נרדם וחלם חלום שהוא נמצא בעולם העליון הולך לצד מסילה, ומהצד חולפים קרונות לבנים ונעלים ואח′′כ חולפים קרונות שחורים וגם כן נעלמים. לבסוף הגיע לחנייה גדולה, שאל את האחראי על החניה מה המקום הזה? וענה לו כי הוא נמצא בבית דין של מעלה וכי הקרונות הלבנים הם זכויותיו והקרונות השחורים הם עוונותיו. הניחו על המאוזניים את הזכויות ואת העוונות והכף של העוונות הכריעה. 
התחיל הכנס לפאניקה, חיל ורעדה אודות תוצאות הכף. אך לפני שהספיק לעכל הוא שומע כרוז שמכריז ′′ עכשיו הביאו את הייסורים!′′ הגיעו היסורים והכף החלה לעלות, כמעט שהתאזנו המאזניים והכריז הכרוז שוב  ′′ תם המשפט" אותו אדם שראה שחסרים לו ייסורים החל לצעוק ′′ עוד ייסורים, הביאו לי עוד!... ′′ . כשהתעורר אותו אדם הבין שהכל חלום ובני הבית ששמעו את צעקותיו הניחו כי הוא זקוק נואשות לרב, כשאמרו לו שיכול הוא להיכנס אמר להם כי הוא מודה להם אך הוא לא מעוניין, היות וכבר תפס לבד על מקומו בעולם ומה משמעות הרב של הייסורים.
יהי רצון שנדע תמיד לקבל ייסורים באהבה ונודה על הרעה כאשר שנודה על הטובה!



-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם: 

 

רש"י פירש ע"פ דברי חז"ל: והבור רק אין בו מים. ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו: (רש"י).

 ומנין ידעו חז"ל שהעובדה שהבור ריק ואין בו מים, זה אומר שיש בו נחשים ועקרבים?

רמז נפלא לדרשת חז"ל רמוז בפסוק זה ובתחילת הפסוק שלאחריו:"  והבור רק אֵין בּוֹ מָיִם, וַיֵּשְׁבוּ.."

אם נחלק לשנים, את המילה בפסוק שמתחיל במילה "וישבו.." נקבל את המילים: ויש בו, ונוסיף את הטעם(מטעמי המקרא) שיש על מילה זו "זרקא" ~ , נקבל את הפירוש ,שאמנם בבור אין מים, אך יש בו ~ נחשים ועקרבים.
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _