פרשת מקץ

 

כתוב במדרש רבה על פרשתנו ′′ אשרי הגבר אשר שם מבטחו- זה יוסף, ולא פנה אל רהבים- שבשביל שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוספו לו שתי שנים( בבית האסורים) ′′.

ולכאורה הרי המדרש סותר את עצמו, שבתחילה הוא קורא ליוסף ′′גבר אשר שם מבטחו′′ ואז הוא אומר שיוסף נענש על כך ששם מבטחו בשר המשקים? ומה החטא כאן? הרי יוסף השתדל להיעזר בשר המשקים להשיג טובה והרי אדם צריך לעשות השתדלות כאשר הוא נתון בצרה ואין זה כלל סתירה לביטחון ?

 אלא מכאן ראיה שיוסף היה כל כך גדול במידת הביטחון עד שלעולם לא רצה לשום השתדלות של בשר ודם כי אם אשר שם בטחונו בה′ יתברך. ולפיכך הוא עצמו ראה הדבר לחטא מה שהשתדל אצל בשר ודם וקיבל עונש על עצמו.

ואם כן, הרי עצם הדבר ′′ שבשביל שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני, נתוספו לו שתי שנים′′ שהשתדלות כזו המותרת לכל אדם נחשבה לחטא לגביו על כן מוכח שיוסף היה ′′ גבר אשר שם ה′ מבטחו′′. שיוסף הגיע לדרגת בטחון בה′ כל כך גבוהה עד שכל אמונה בבשר ודם נחשב לו לביטחון. 

 

 

 ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

"והנה שבע פרות אחרת עולות אחריהן... ותעמדנה אצל הפרות... ותאכלנה הפרות."

כאן מרומזים דברי חז′′ל שאמרו כי בתחילה בא יצר הרע אל האדם כאל עובר אורח לאחר מכן כאורח ולבסוף הוא נעשה בעל בית ומושל בו.

שבע הפרות הרעות הן סמל כוחות הרע של היצר, ובראשונה הן ′′עולות′′- קימעה קימעה הן עולות ומתגלות לעתים רחוקות. לאחר מכן ′′ותעמודנה אצל′′- הן מתדבקות אל האדם כאורח, עד שלבסוף ′′ותאכלנה′′ הן בולעות אותו לחלוטין...