ריה"ל בספר הכוזרי(מאמר ראשון, צז) מצייר את חטא העגל בצורה חיובית ביותר- מעטים של הערב רב הסיתו אותם, בנ"י לא כפרו בה′ אלא בסה"כ ככל העולם היו רגילים לעבודה גשמית והיא הייתה חסרה להם עם הסתלקות משה רבינו, הקב"ה קיבל אותם בתשובה לסגולתם לא נפגעה. הכל נראה ורוד ביותר כאילו לא קרה כלום.
מצד שני עדיין הייתה הפסקת השראת שכינה על עמ"י לאחר חטא העגל שהקב"ה אומר "ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני וכו′.. כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך", ואף שהקב"ה חזר והשרה שכינתו על ישראל לאחר בקשת משה רבינו עדיין אומר הקב"ה: "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" ומסביר רש"י שאין פרענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עוון העגל! רואים שעוון חטא העגל לא היה דבר כ"כ חיובי אלא גורם לנו עד היום להצטער על החטא ההוא.
עמ"י שלאחר החטא לא היה עמ"י שלפני החטא. עמ"י היה ברגע השיא של קבלת התורה, הדרגה של דור המדבר הייתה גבוהה ביותר שזכו לקבל את התורה ואמרו "נעשה ונשמע" ואיך אותו דור נפל ככה וחטא כ"כ מהר? עם כל התירוצים, זה לא נראה טוב. איך ולמה זה קרה?
אני רוצה לנסות ולהאיר פן חיובי אחר שנולד כתוצאה מחטא העגל.
המהר"ל בתפארת ישראל פרקים מ"ז-מ"ח מביא שני יתרונות שנוצרו בעולם לאחר חטא העגל:
1. גמרא בע"ז(ה.): "אמר ר"ל באו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלי הם לא חטאו אנו לא באנו לעולם"- ר"ל אומר שאנחנו צריכים להודות לדור המדבר שחטאו בעגל, שאם לא חטאו אנחנו לא היינו נולדים. מה הכוונה? מסביר המהר"ל שעמ"י בדרגתו בעת מתן תורה דבק בתורה שהיא שכל אלוקי המנותק מן החומר, שלא כשכל האנושי שעדיין כבול בגוף החומרי. התורה היא אור המאיר כל חושך עד שאומר ר′ יהודה שכוונת הפסוק "והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות"- אל תקרח חרות אלא חירות, שעמ"י כשדבקו בתורה שהיא נבדלת מן החומר היו ג"כ מתגברים על מגבלות החומר- המוות, והיו ניצלים מן מלאך המוות. עד כדי כך הייתה דרגתם גבוהה! אבל כשחטאו ונטו אחר התאווה החמרית והגשמית וחיפשו את הדרך הגשמית לעבוד את ה′, אז חזרו לדרגה של אדם. אם לא היו חוטאים, כל הדורות אחריהם היו מתבטלים מול גדולתם ואז כולנו "כאילו לא באנו לעולם". בזכות שחטאו גם לנו יש משמעות.
2. גמרא בע"ז(ד:): "אמר ר′ יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה", הכוונה שאנשים שירצו לחזור בתשובה יראו את עמ"י שחטאו בעגל ועשו תשובה וסלח להם הקב"ה ויבינו מכך שהקב"ה פותח פתח לתשובה ויעשו תשובה גם הם. אומר המהר"ל שאמנם התשובה קדמה לעולם והייתה קיימת עוד לפני חטא העגל וניתן למצוא ביטויים לכך גם בתורה בפסוקים כמו "ושבת עד ה′ אלקיך ושמעת בקולו.. ושב ה′ אלקיך את שבותך ורחמך". מדוע א"כ צריכים את עמ"י שיחטאו כדי שיראו אנשים ולימדו מהם ויעשו תשובה? מסביר המהר"ל שהתשובה אמנם הייתה קיימת אבל הייתה עדיין אידיאל גבוה שלא בא לידי ביטוי בצורה ארצית אלא רק ברמה הכללית של דרך התנהלות העולם כמו שמסביר הרב קוק באורות התשובה, שהקב"ה ביקש לברוא את העולם במידת הדין ובראו במידת הרחמים שזהו מעגל התשובה הראשון, הכללי, אך לפני חטא העגל התשובה עוד לא ירדה לרמת התשובה האישית שכל אחד שעבר עבירה יכול לבוא ולעשות תשובה על כך. היה צריך מישהו גדול שיבוא ויחדש חידוש ויוריד את התשובה ממדרגה שלמעלה מן העולם למדרגה ארצית שכולנו נוכל לתפוס. ע"י שחטאו עמ"י בעגל הם הורידו את התשובה לעולם ונתנו אפשרות לכל אחד מאיתנו שעבר עבירה לעשות תשובה ע"י וידוי, הכרת החטא, חרטה וקבלה לעתיד והקב"ה יכול לקבל אותנו בחזרה אל נקודת המקור שלנו לפני החטא שאליה שבנו ע"י התשובה.
עדיין נשארת ורק מתחזקת השאלה איך עמ"י חטא ככה? איך יתכן שבדרגה כ"כ גבוהה הם נפלו כ"כ נמוך?
מסביר המהר"ל ש"כל הגדו מחברו יצרו גדול ממנו". יצה"ר לא מבזבז זמן על מי שבכל מקרה נמצא בדרגה נמוכה, שם אין לו כ"כ הרבה עבודה. יצה"ר מתאמץ יותר באדם שיש לו לאן ליפול, שיש לו מה להפסיד, ולכן ככל שאדם יותר גדול כך גם יצה"ר ינסה יותר להפיל אותו כי יש לו יותר לאן ליפול. כך גם ישראל, יצה"ר לא מציק לגויים ששטופים בג"ע וע"ז אלא מתעסק דווקא עם עמ"י הקדושים והרוחניים שהתעלו מעל למדרגת החומר, שם יש לו אתגר. הקב"ה רצה שהתשובה תגיע לעולם ולכן לא הגן על עמ"י מהחטא והם הלכו אחר יצרם ונפלו, אך בנפילתם הם פתחו לנו שערי שמים של תשובה.
התורה לא מספרת דברים סתם ונקודה חשובה שאנחנו צריכים לקחת מכאן היא הנקודה של קלותה ומהירותה של התשובה. יש בסה"כ כמה פסוקים שמפרידים בין דברי הקב"ה שיפסיק השראת שכינתו מהעם לבין ההסכמה לתפילת משה להחזיר שכינתו על העם. הקב"ה ברגע אחד רצה למחות את כולנו אבל גם השאיר למשה פתח לתפילה ולתשובה ובתוך יומיים מיום שבירת הלוחות, ביום י"ט בתמוז, משה כבר עולה החזרה אל הקב"ה להתפלל על בנ"י ונענה, ומיד לאחר מכן שוב חוזר ל40 יום להביא את הלוחות השניים עד שביום י′ בתשרי, יום הכיפורים, הקב"ה אומר למשה "סלחתי כדברך" ומשה יורד עם הלוחות השניים ובנ"י פותחים דף חדש ומתחילים בבניית המשכן. גם לאחר נפילות וחושך גדול אפשר לעלות מהר, לצאת מהיאוש ומהרחמים העצמיים, להסתכל קדימה, לעשות תשובה ולתקן.
שנזכה לשוב בתשובה שלמה ולחזור אל נקודת המקור של עמ"י, לבניין ביהמ"ק ולהשראת שכינה.