קרני שומרון, אור ליום שני י′ באדר א′,תשע"א
בעניין פת שנילושה בסוכר וכדו′ כחלות של שבת ,אכן,לעניות דעתי נראה כדבריך .
דהיינו,"פת הבאה בכיסנין" שברכתה "בורא מיני מזונות" ו"מעין שלוש", אם קבע סעודתו עליה, נוטל ידיו ומברך "המוציא" וברכת המזון.
והנה, שיעור קביעת סעודה שנאמר,שלוש או ארבע ביצים זהו דווקא בעוגה וכדו′,שאין רגילים לקבוע עליה סעודה, אבל לגבי חלה מתוקה או מצה במשך ימות השנה, שקובעים סעודה עליה, אז השיעור הוא בכביצה, וכמו שמובא בשו"ע רל"ב סע′ ג′ ובסי′ תרל"ט סע′ ב′ ובביאור הלכה שם. ויעויין בשו"ת "חיים שאל" חלק א′ בסי′ ע"א. וכן מג"א קס"ח סק′ י"ג: "נראה לי שאם קבע סעודתו עליו אע"פ שאכל עמו בשר ודברים אחרים.ואילו אכלו לבדו, לא היה שבע ממנו אפילו הכי מברך "המוציא" ובכרת המזון".
ובסידור "בית מנוחה" בדף מ"ד ע"א באות י"ג כתב על המג"א שטעמו הוא לפת, שעיקר מאי דלא מברכינן "המוציא" וברכת המזון על הפת הבאה בכיסנין כמו בלחם גמור הוא לפת שאין דרך לקבוע עליו שאין, עיקר אכילתם אלא מעט, אבל אם קובע סעודתו עליו הנה הוא עושה אותו פת גמור לכל דבר. וטיעון זה רלוונטי גם בנידוננו.
עקרון זה מוזכר כמו כן בשו"ת "גינת ורדים" כלל א′ סי′ כ"ד וכן ב"ערך השלחן"(למהרי"י טייב) קס"ח,ד′. ועיין משנ"ב קס"ח ס"ק כ"ד.
בסיכום,כשאוכלים עוגות ומיני מאפה אזי שיעור קביעת סעודה שהוא שלוש או ארע ביצים. ברם, כאשר אותה פת מהוה תחליף ללחם רגיל כמו חלה מתוקה, מצה, קרקר בארוחת בוקר, פיצה אז דינם כפת לכל דבר ומחוייבים לברך עליהם "המוציא" וברכת המזון. וממילא, בודאי שניתן לקיים מצוות פת בסעודות השבת בחלה מתוקה.
בברה"ת,
יצחק הלוי.
