משה רבינו, שוב מוצא עצמו עומד בפני מציאות מורכבת,יש המולה בעם,שוב פעם מתלוננים, אך הפעם יש משהו חריג, כואב באופן אישי ולכאורה לא מותיר שום סיכוי למעמדו של משה בעם.
משה עומד בפני השפלה שלא מצינו כדוגמתה ... "וישמע משה ויפול על פניו"- מה שמועה שמע? מלמד שחשדוהו באשת איש..שכל אחד קינא אותו עם אשתו. משה נדהם.. לא מאמין למשמע אזניו, נופל על פניו ושותק, ומחמת הבושה לא יכול להסתכל בפניהם(סנהדרין ק. תרגום יונתן).
אך משה צריך להגיב לטענות הקשות, לא עת לחשות,עומדים מולו נשיאי עדה אנשים חשובים רמי מעלה, שמאשימים אותו בנטילת שררה ובגאוה, והם כ"כ בטוחים בצדקת דרכם.. וחלק מהעם כבר מתחיל להאמין..
"וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר ויודע ה′ את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו".
תגובת משה היא, מחר נראה במי בחר ה′, מי צודק אני או אתם, מחר ולא היום.. מדוע? האם משה רוצה להרויח זמן? למה לא היום?
מסביר האו"ח הקדוש "לתת להם זמן הלילה להתבונן במעשיהם אולי יכירו כי לא טוב עושים ויחזרו בתשובה.." בימינו זה נקרא " לישון על זה" לחשוב על הדברים שאנו כ"כ בטוחים בהם,החלטות הרות גורל, השקפות עולם בנושאים שונים וכו′ האם אנחנו באמת צודקים כמו שנראה לנו,את זה בודקים בלילה ע"י שישנים, ונרגעים.
מה יש בלילה שאין ביום? האם האדם לא יכול לקבל החלטות משמעותיות ביום, למרות שהוא כ"כ בטוח בהם?
המהר"ל( באר הגולה,באר השני) דן בשאלה דומה,אומרת הגמרא (סנהדרין יז.) "אמר רב כהנא סנהדרין שראו כולם חובה,פוטרין אותו(את הנאשם).. דבעי הלנת דין למעבד ליה זכותא(צריך להמתין עם הדין כל הלילה עד לבוקר ולנסות למצוא זכות לנאשם) ,והני(אותם הדיינים) תו לא חזו ליה זכותא(כבר החליטו כולם פה אחד לחייב את הנאשם ולא ראו לו שום זכות)"
ולכאורה הרי זה היפך ההגיון הרי אם כל הדיינים הרשיעו את הנאשם אז כנראה שהוא אשם למה לפטור אותו?
מסביר המהר"ל "כי האדם הוא חומרי וכל שכל ודעת אשר יש לו התלות בחומר אינו שכל ברור..ולפיכך צריך הלנת דין לבוא אל הבירור"
שכל האדם תלוי בחומר וממילא ההחלטות שנובעות מהשכל לא מדויקות, אא"כ יעבור הלילה ואז סיכויים גדולים שיצא הדין לאמיתו.
ומהי אם כן סגולת הלילה? בלילה יש שקט, פחות תנועה אין אורות,אין המולה מסביב,יש רגיעה מהמולת היום.. יש לאדם זמן לחשוב על היום שהיה, על מה שאמר או לא אמר, מה עשה או לא עשה ,הכל נעשה ביישוב הדעת בלילה.
דיין שיושב בבית הדין ודן בדיני נפשות חייב את הלילה בכדי לבדוק את עצמו האם ההחלטה שקיבל נכונה או לא.. במשך היום הוא מושפע ממה שיש מסביבו רעש,דיינים עם דעות שונות, וגם אם ברור לו שהוא צודק צריך להמתין ללילה.. ולכן בי"ד שהחליטו לחייב את הנאשם ביום בלי שום ספק בלי "שישנו על זה" יש חשש גדול שהם טועים.
מכאן נבין את מטרת משה באמרו "בוקר ויודע ה′ את אשר לו " בואו "תישנו על זה" תחשבו על דעותיכם ועל האשמות שאתם מטיחים בי , אבל עשו זאת ביישוב הדעת בלילה.. ותיווכחו אם יש אמת בדבריכם אם לאו.
ואם כך, אז מחשבתו הלא טובה של קורח היתה צריכה להתבטל או לפחות להשתנות לאחר הלילה?
אלא שקורח "דאג" לכך שעדתו לא תישן כמו שכתוב "ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד" – מפרש"י בדברי ליצנות כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים... ובכך לא ניתן לעצמו סיכוי לחשוב על כך שוב פעם יכול להיות שיש צדק בדבריו של משה ואהרון..
קורח היה כ"כ בטוח בדעתו, כמו שחז"ל אומרים ראה את שמואל הנביא יוצא ממנו,זכה שיתגלו לו חלק מאוצרות יוסף, אשתו תמכה בו.. אבל הוא אדם, ואדם נוטה לטעות לפעמים..
כמה פעמים אנו כ"כ בטוחים בדבר מסוים בהחלטה מסוימת, חשבנו עליה כמה פעמים עד שברור לנו שאין החלטה יותר טובה ממנה, ולמפרע התברר שטעינו..איך לא חשבנו אחרת?? מפרשת קרח ועדתו אנחנו נלמד לא להיות פזיזים בהחלטות שנקבל,נשתדל לקבל עצות ממי שאנו סומכים עליו,לגרום לכך שקבלת ההחלטות תהיה בצורה המובחרת ביותר, לא להיות אטומים,לא להיות מקובעים בדעותינו יכול להיות שחשבנו בצורה מסוימת והמציאות טפחה על פנינו זה לא בדיוק מה שחשבנו..לא נורא, מותר לטעות אך צריך ללמוד לקח להבא!! להקשיב לעצמנו, לאנשים הקרובים אלינו, לשמוע את דעתם בנחת, ברוגע,לאחר "שנישן על זה", ורק אז להחליט.
