ספק קידושין

תשובה:

הדין בקידושי ספק

  

שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן מב

סעיף ה

(יב) כד] המקדש טז בפסולי עדות דאורייתא, אינן קדושין. כה] אבל בפסולי עדות דרבנן, או בעדים שהם ספק פסולי תורה, אם רוצה לכנוס יז חוזר ומקדש בעדים כשרים. ואם לא רצה לכנוס, צריכה גט מספק. כו] ואפילו כפרה האשה ואמרה: לא קדשתני, יח (יג) כופין אותו ליתן גט. וכן דין כל קדושי ספק, אם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי, ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק, יט כז] [יד] ואם עמד אחר וקידשה, הרי זו מקודשת לשני מספק, וצריכה גט משניהם, או מגרש ראשון ונושא שני; אבל לגרש שני ולכנוס ראשון, לא....

 

 

שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ו סעיף א

כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן. א] לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, א (א) אין צריך להוציא. אבל גרושה, אפילו אינה אלא ב ספק גרושה, צריך להוציא ב] בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין. ואפילו ריח גט פוסל בכהונה ג] וכופין אותו להוציא. והיכי דמי ריח גט, כגון שאמר לה: הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, ואע"פ שלא הותרה בזה הגט, נפסלה לכהונה.(ד] ואפילו לא נתגרשה ג רק משום קול קידושין בעלמא, אע"פ שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, (ב) אפילו הכי ד פסולה לכהונה). (תשובת הרשב"א סימן תק"נ).אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי, אינו כלום ואינו פוסל. ה ה] ורשאי הכהן לכתחלה לגרש על תנאי.

 

  

שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן מו סעיף א

 פנויה שיצא עליה קול א (א) שנתקדשה היום [א] לפלוני בעיר זו, חוששין לה א] והרי היא ספק מקודשת, אע"פ שאין שם ראיה ברורה. וכל קול שלא הוחזק בב"ד, אין חוששין לו. וכיצד הוא הקול שהוחזק זו בו שהיא מקודשת, כגון ב שבאו ב′ עדים והעידו שראו הנרות דולקות, ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסים ויוצאים, ג ונשים שמחות לה (ב) ואומרות: נתקדשה פלונית היום. אבל אם שמעו אותן אומרות: פלונית תתקדש היום, אין חוששין לה, שמא נזדמנו לקדש ולא נתקדשה. הגה: (ג) ב] וכן אם אמרו ד נתקדשה, סתם, ולא אמרו: לפלוני, או שאמרו: נתקדשה בעיר אחרת, לא מקרי קול (טור).

 

שו"ת יביע אומר חלק ד - אבן העזר סימן ה ד"ה יא. ודע

 יא. ודע שאין לנו לחוש בנ"ד להצריכה גט מפני הקול שיצא שמה בעיר שהיא מקודשת ע"י התובע וב′ עדיו, וכדתנן בגיטין (פח:) יצא שמה בעיר מקודשת מקודשת. שכבר כ′ מרן הב"י בתשובה (ס"ס ב) דלא חיישינן לקלא, ואפילו היה קול הא קי"ל דמבטלינן קלא. ע"ש. ואפי′ למ"ד דלא מבטלינן קלא, הא אמרי′ בגיטין (פט) לא שישמעו קול הברה, אלא כדי שיהיו נרות דולקות וכו′. וכן מבואר בתשו′ הריב"ש (ס"ס רסו), שאחר שהאריך לבטל עדות הקידושין בנידונו, כ′, שאין לחוש לקול, דאפי′ למ"ד לא מבטלינן קלא בעינן שלא יהא קול הברה בעלמא אלא שיהו נרות דולקות וכו′. וכ"ת הרי העידו ב′ עדים על הקידושין בב"ד, ולמ"ד לא מבטלינן קלא, האיכא קלא דאתחזק בב"ד, ואע"פ שנמצא שקר לא מבטלינן ליה, זה אינו, שהרי בשעה שהעידו בב"ד היה כאן אמתלא שמתוך דבריהם נתברר ביטול הקידושין, אם מחמת הכמנת העדים אם מתוך חזרת העד בתכ"ד כו′, וכל שיש שם אמתלא אין חוששים לקול אלא לעדות ברורה. ועוד שאפי′ בקול גמור דאתחזק בבי דינא פסק מהר"ם מרוטנבורג דמבטלינן קלא וכו′. ע"ש. וכ"כ עוד הריב"ש (בס"ס קע), ונסתייע מד′ הרמ"ה דבכה"ג ליכא למיחש לקלא. ע"ש. וכ"כ מהר"י אדרבי בשו"ת דברי ריבות (סי′ של). ע"ש. וע"ע באור זרוע ח"א (סי′ תשסד והלאה). ע"ש. וע′ בשו"ת חקרי לב (חאה"ע סי′ כ דמ"ו ע"ב) שכ′, דלכאו′ בנ"ד שיצא קול ע"י ב′ עדים שראו הקידושין, יש לחוש להצריכה גט, לפמ"ש המהריב"ל בח"ג (סי′ לז), דדוקא בקול דנרות דולקות וכו′ שאינו קול גמור, ולא אתחזק איסור ערוה לא חיישינן כשלא הוחזק בב"ד, אבל כשיש ב′ עדים שקידשה ויצא הקול ע"י קול גמור כזה מחזקינן גם שלא בב"ד וכו′. אלא שהפני משה ח"ב (סי′ קל) הוכיח דהריב"ש חולק על מהריב"ל בזה, וס"ל דבכל גווני לא חיישינן לקלא דלא אתחזק בב"ד. (וכן מתבאר מדברי הריב"ש הנ"ל.) ומתוך כך פסק בשו"ת סם חיי (סי′ ח) להתיר מכח ס"ס, שמא בעינן אתחזק קלא בב"ד אף בכה"ג, ואת"ל דלא שמא הלכה דמבטלינן קלא. וס"ס אף בשל תורה לקולא, וכ"ש בחשש קול דהוי מדרבנן, ורבו הסוברים דמבטלינן קלא. הילכך אשה זו מותרת לעלמא. עכת"ד. וע"ע בשו"ת נדיב לב (חאה"ע ס"ס ח) שג"כ החזיקו בזה רבני וגאוני ירושלים ת"ו. ע"ש. גם בשו"ת תעלומות לב ח"ד (ס"ס יג) פסק כן לדינא. ע"ש. וע"ע בשו"ת שערי רחמים פראנקו ח"א (חאה"ע סי′ כב ד"מ ע"ד), שהביא דברי המהריב"ל (ח"ג ס"ס לה) שכ′, שעכ"פ כשנפלו כמה ספקות בענין הקידושין, כל כה"ג אין משגיחין בבת קול, דמימר אמרי עיינו רבנן בקידושין וראו שאין בהם ממש. ושכן הסכים בשו"ת משאת משה ח"א (חאה"ע סי′ א). ע"ש. וכן הסכימו גאוני ירושלים האחרונים ראשי אבות בה"ד, הגאון ר′ יצחק ישראל והגאון ר′ יוסף נסים בורלא ז"ל, בשו"ת ישא איש (חאה"ע סי′ ט דמ"ט ע"ד). ודון מינה ואוקי באתרין. (וע"ע בשו"ת בית יהודה עייאש ח"ב ס"ס יח). ולכן מכח כל הני ספקות וספקי ספקות דלעיל יש להתיר בנ"ד ולהעמידה בחזקת פנויה. ואפי′ לפמ"ש רש"י (חולין קלד) דלא מהניא חזקה להקל באיסור כרת. וכ"כ מרן הכ"מ (ריש פ"ט מה′ איסורי ביאה), בכה"ג דאיכא כמה ספקות כ"ע מודו דאזלי′ לקולא. וע′ בשו"ת בית יצחק שמעלקס (חאה"ע סי′ צט אות י). ע"ש. (וע′ בהר"ן גיטין סד בשם הרמב"ן. ודו"ק.) ובהר"ן קידושין (ה:) גבי נתן הוא ואמרה היא, מתבאר, דמהניא חזקת פנויה אף בספקא דדינא, ולא רק בספק דמציאות. ע"ש. וע′ במשנה למלך (פ"ב מהל′ טומאת צרעת ה"א). ובשו"ת הגרע"א (סי′ לז דכ"ד ע"ד). ובחשק שלמה (קידושין ה:). ובשו"ת מהר"ם שיק (חאה"ע סי′ נז). ע"ש. ואכמ"ל. +מש"כ להוכיח מד′ הר"ן קידושין (ה:) גבי נתן הוא ואמרה היא, דאף בספקא דדינא מהניא חזקה דפנויה. ורמזתי להמל"מ שכ′ לחלק בזה, דבספקא דדינא לא מהניא חזקה דמעיקרא. נ"ב, וע′ בשו"ת גליא מסכת (דע"ז ע"ד) שגם הוא הוכיח במישור מד′ הר"ן כאמור, והעיר דהמהריק"ו שרש קעב מחלק בין ספק במציאות לספקא דדינא. ע"ש. וע′ בשו"ת חקרי לב (ח"א מיו"ד סי′ קיא). עש"ב. וז"ל הפמ"ג או"ח (סי′ קסא א"א סק"ז), וכי תימא אוקמי אחזקה, הא בורכא דבספיקא דדינא לא שייך לו′ אוקמי אחזקה. וכמ"ש בפריי ליו"ד. ע"כ. וכ"ה בפמ"ג (סי′ יח שפ"ד סק"א). ע"ש. ואכמ"ל.+ ואע"ג דבנתן הוא ואמרה היא חיישי′ מיהא מדרבנן, כשיש כמה ספקות בדבר בודאי שיש להקל מטעם חזקת פנויה. וכמ"ש בשו"ת מהרשד"ם (חאה"ע ס"ס כא) וז"ל ואני כתבתי פעם ופעמים בספק קידושין כה"ג שיש לנו סמך גדול להקל ממ"ש הר"ן (קידושין ה:) הנ"ל. ואע"פ שהניח הדבר בספק, מ"מ הדעת נוטה לומר שיש בזה טעם מספיק, ובהצטרף עוד טעם או טעמים אחרים יש להקל, ע"ש. וכ"כ הכנה"ג באוה"ע /באה"ע/ (סי′ כז הגה"ט אות כ) בשם רבו מהרימ"ט בח"ב (סימן קלח). ע"ש. ושם אות כא הביא ממהריק"ו שרש קעב לחלק בין ספקא דדינא לספק במציאות. אך זה היפך דברי הר"ן הנ"ל. וכאמור. וע"ע בשו"ת נדיב לב ח"ב (סי′ ח דל"ב ע"ד). ע"ש. ועכ"פ בנ"ד שיש כמה ספיקות להקל, הן מצד שלא הכירו את הנתבעת שהיא היא האשה שנתקדשה, והן מצד שלא ראו הנתינה, והן מצד ההסכמה פעה"ק ירושלים להפקעת הקידושין, והן מטעם שלא יכלו עמוד בדרישה וחקירה לכוין תאריך וזמן הקידושין. ומה גם ששני העדים רקים ופוחזים שפסולים הם לעדות לכמה פוסקים. ודאי דמהני חזקת פנויה להצטרף לכל זה לפוטרה בלי גט. ולא נכחד ממני מה שהאריכו רבנן בתראי הלא בספרתם, אי מהני ס"ס בפלוגתא דרבוותא, או שמא הכל חד ספק הוא, דהוי חד שמא, אם מקודשת או לאו. וכעין מ"ש התוס′ (כתובות ט) שם אונס חד הוא. אולם ידוע כי המהר"ם בן חביב בקונט′ עץ הדעת שבסו"ס אור צדיקים (בכללי ס"ס דקי"ג ע"ב) עמד וימודד ארש, והעלה שמלבד שהרמב"ם (בפ"ב מה′ סוטה ובפ"ג מה′ איסורי ביאה) שפסק קטנה שזינתה אסורה לבעלה. וה"ה העיר שמקור דבריו בכתובות (ט) וכו′. מוכח דפליגי ע"ד התוס′, וס"ל דעבדי′ ס"ס אפי′ הוא חד שמא. ועוד שאף התוס′ בס"ס בפלוגתא דרבוותא יודו דחשיב שפיר ס"ס וכו′. ושכן דעת רוב האחרונים. ושאפי′ לדעת האומרים דל"מ ס"ס בפלוגתא דרבוותא בתלתא ספיקי כ"ע מודו דעבדינן. וכמבואר בתשו′ מהריב"ל (ח"ב סי′ ז וח"ג סי′ סג), ובתשו′ מהראנ"ח (סי′ קט). והאריך בזה. ע"ש. ובספרו גט פשוט (סי′ קכט ס"ק יג) כתב, דסוגיין דעלמא להתיר בס"ס בפלוגתא דרבוותא גם באיסור אשת איש להתירה לעלמא. וע′ בפני יהושע כתובות (בקו"א סי′ מו). ע"ש. וע′ למרן החבי"ב בכנה"ג אה"ע (סי′ סח הגה"ט אות כב) שאסף איש טהור דברי גדולי האחרו′ בדין ס"ס בפלוגתא דרבוותא אי חשיב חד שמא, והביא שהמהריב"ל סותר עצמו בד"ז. ע"ש. והניף ידו שנית בשו"ת עדות ביעקב (סי′ יז דל"ה ע"ג) שכ′, וכי תימא מה נועיל כי נפגע להרבות בספקות לעשות ס"ס כיון דכולהו ספיקי בפלוגתא דרבוותא, ושם פלוגתא דרבוותא חד הוא, כמ"ש המהריב"ל וסיעתו. הא ליתא, כי המהריב"ל גופיה תבריה לגזיזיה והסכים במקומות רבים דעבדינן ס"ס אף בפלוגתא דרבוותא. וכן תפשו גדולי האחרונים רובם ככולם. ומכ"ש בתלתא ספקי שמצאתי בבירור למהריב"ל שסמך ע"ז בשעה"ד בענין קידושין. ע"ש. ואמנם הרב המחבר עדות ביעקב (סי′ יח) שדי נרגא בדברי מרן החבי"ב הנ"ל. ע"ש. וכן הסכים המהרי"ט אלגאזי בשו"ת שמחת יו"ט (ס"ס עה) להחמיר גם בתלתא ספקי. ע"ש. וכ"כ מהר"ח פלאג′י בשו"ת חיים ושלום ח"א (סי′ כב דמ"ז ע"ג) וז"ל, ומ"מ לענין הלכה להיות ואנכי מיראי הוראה לא מלאני לבי להתיר בספק קידושין אפי′ בתלתא ספיקי אא"כ במקום חשש עיגון ושעה"ד שאז יש לסמוך על המקילים להתיר אפי′ בס"ס ומכ"ש במקום תלתא ספיקי. ע"כ. וכן נראה דעת הגאון הראש"ל מהר"ר דוד חזן ז"ל. וכמ"ש בשמו בשו"ת כרך של רומי (סי′ כד דק"ט רע"א) שלא רצה להסכים לתשובת הרהמ"ח להתיר בתלת ספיקי שלא במקום עיגון. וכן נאמר מפיו בהדיא בס′ ישרי לב (חאה"ע מע′ ק סוף אות לד). וכ"כ בשו"ת רב פעלים ח"א (חאה"ע סי′ י ד"פ רע"ד). והסכים לזה להלכה. ע"ש. וכ"כ עוד הגרי"ח בתשובתו שבס′ זבחי צדק ח"ב (חאה"ע סימן ג′ עמוד צז). שהביא מה שהתיר הרב צדקה ומשפט בענין קידושין ע"פ ס"ס. ושהרה"ג ר′ ראובן דוד נאוי ז"ל השיג עליו דס"ס בפלוגתא דרבוותא לא מהני. וכ′ שיפה השיג עליו בזה. ע"ש. אולם באמת מאחר שהמהר"ם בן חביב בג"פ הנ"ל העיד דהכי סוגיאן דעלמא להתיר בס"ס דפלוגתא דרבוותא אפי′ באיסור אשת איש. הקבלה והמעשה הם הם עמודים גדולים בהוראה. (וכמ"ש הרמב"ם פ"י משמיטה ויובל ה"ו). וכ"כ הגר"ד חזן עצמו בשו"ת נדיב לב ח"ב (חאה"ע סי′ כג) להתיר ע"י ס"ס בדין קידושין. וכ"כ ר′ אבהו הגאון חקרי לב מהדו′ בתרא (חיו"ד סי′ א). וכ"כ הרה"ג שמ"ח גאגין בשו"ת ישמח לב (חאה"ע סי′ יב דכ"ח ע"ד) להתיר עכ"פ בתלת ספיקי. ע"ש. וכ"כ באוזן אהרן (מע′ ס אות י) בשם המשפט צדק ח"א (סי′ עא) והמשאת משה (חחו"מ סי′ א). ע"ש. וע"ע בשו"ת פני יצחק ח"ה (סי′ ז דע"ה ע"א). ובשד"ח (מע′ ס כלל לב). ע"ש. ושו"ר להרה"ג רב"צ קואינקה ז"ל עורך המאסף, בהערה שבשו"ת צדקה ומשפט (חאה"ע סי′ ז דנ"ט ע"א) שהצדיק את הצדיק מעיקרא הוא הרב צדקה ומשפט הנ"ל שיפה עשה שלא חשש להחמירים /להמחמירים/ בס"ס בפלוגתא דרבוותא, שכן דעת רוב גדולי האחרונים להתיר. וכמ"ש הכנה"ג הנ"ל. והשיג על הגרי"ח שדבריו נפלאים בעיניו שבאמת השגת הרה"ג ר′ ראובן דוד נאוי אינה השגה כלל, ושהצדק עם הרב צדקה ומשפט דס"ס בפלוגתא דרבוותא חשיב ס"ס מעליא. ע"ש. וע"ע בשו"ת משפטי עוזיאל (חאה"ע סי′ נה דקצ"ה ע"ב). ע"ש.