 |
|---|
פרשתינו עוסקת בתיאור היחסים בין יוסף לאחיו, דוקא בין האחים, במקום שהאחוה תביא לאהבה ורעות, הביאה לשנאה ואי בטחון.
ונשאלת השאלה שכל מי שקורא הפרשה שואל בליבו, לא מובן מהו מקור השנאה של האחים מהיכן הוא התחיל? וכלשונו של הספורנו " מה היה למו? בהיות כולם(השבטים) צדיקים גמורים, עד שיהיו שמותם לפני ה′ לזכרון? איך נועדו לב יחדיו להרוג אחיהם או למכרו?".
חז"ל ראו במעשהו של יעקב ראשית וסיבת הקנאה:
" אמר רבי חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שהרי בשביל משקל שני סלעים מילת (משי) לכתנת פסים שעשה יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים"(שבת י ע"ב).
התורה מספרת בגנות האחים: "וישנאו אותו", והשנאה גוברת והולכת אחרי החלום הראשון, "ויוסיפו עוד שנוא אותו", החלום מחזק את רגש העליונות ורצון ההשתלטות של יוסף. על כך האחים מגיבים בחריפות. אך לאחר החלום השני פסקה השנאה הרגילה ובמקומה מופיעה כנראה הסיבה לשנאה הגדולה שהביאה למכירה ולאיבוד העשתונות של האחים, הקנאה:
"ויקנאו בו אחיו, ידעו כי כאשר פתר להם אביהם כך עתיד להיות"(מדרש לקח טוב). ועל הקנאה כבר אמרו חז"ל: " הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" אין האחים מסתפקים בתגובות ובדבורים של גערה, אלא יש להרוג את בעל החלומות: "ואמרנו חיה רעה אכלתהו..ונראה מה יהיו חלומותיו".
כוונתם היתה לחסל אחת ולתמיד את האפשרויות לממוש החלומות, ועוד יותר מזה, האחים מגיעים אף למידת האכזריות כלפי אחיהם שיושבים לאכול לאחר שהסתיימה "המלאכה", והסתלק "האיום" מעליהם, ועל כך אנו נענשים לדורות : " וישבו לאכול לחם"- "אמר הקב"ה לשבטים: אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשקה, שנאמר "וישבו לאכול לחם", הרי בניכם נמכרים בשושן מתוך מאכל ומשקה שנאמר "והמלך והמן ישבו לשתות"(מדרש תהילים י′).
מעשה אבות סימן לבנים, מכירת יוסף הינה הדוגמא הראשונה שמובאת בתורה, על אנשים רמי מעלה שלא חסר להם כלום, ובכל זאת העובדה שמישהו אחר יקבל יותר כבוד מהם מעבירה אותם על דעתם ומתוך כך עושים מעשים חמורים.
בעולם שבו אנו חיים, הכבוד לצערנו משחק תפקיד מרכזי: בכל מקום(לצערנו ללא יוצא מן הכלל..), קידום אדם יכול להתבצע לאו דווקא בזכות כישוריו המקצועיים, אלא בעבור הכבוד שהוא רוחש למעסיקו או לאדם הממונה.. אדם כזה אם יקבל את הקידום או את התפקיד המיוחל, וימשיך באותה דרך ובמשך הזמן, יקדם ויאהב את מי שמכבד אותו, ואנו עלולים להגיע ח"ו לחברה שבנויה לא על דרך האמת והיושר, אלא על כבוד מדומה קנאה שנאה ותחרות.
מעשה באדם שהגיע אל ה"חפץ חיים", ושאל אותו, הרי ידוע שמי שבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו, ומי שרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, ואני מקפיד תמיד לברוח מהכבוד, ועדיין לא מכבדים אותי כראוי? ענה לו "החפץ חיים" אכן הכבוד רודף אחריך, אך ענה לי בבקשה, האם מדי פעם אתה מביט לאחור לראות היכן הוא הכבוד? ענה לו כן, לפעמים, ממש לרגע אחד, לבדוק שהוא לא התרחק ממני.. ענה האיש.
אמר לו "החפץ חיים", אם כך נפתרה התעלומה, תדע שבשעה שאתה מביט לאחור לבדוק היכן הוא הכבוד, בשעה שהוא רואה אותך, הוא בורח ממך, הפתרון הוא: אל תביט לאחור ואז הוא יגיע אליך..
