מנהג עדות ישראל השונות בקריאת התוכחות שבפרשתינו, לקרוא בקול נמוך מעט, ולומר לפני הקריאה פסוקי נחמה, ולאחר הקריאה אומרים "מי שברך" לעולה. בד"כ אנשים היו נמנעים מלעלות לקריאת פרשת התוכחות, והמנהג היה שרב הקהילה עולה לפרשה זו (וכן העולה הוא זה שקורא- תיקון סופרים לגר"מ מזוז שליט"א ע"פ מנהג קדום בסידורי ליוורנו).
וכתב על מנהג זה ה"חפץ חיים"- "ישנם אנשים שיראים מן התוכחה, ויוצאים מבית הכנסת בשעת קריאתה, וישנן קהילות שהקורא מבליע את התבות וקורא בקול נמוך, ורוב המתפללים אינם שומעים את הקריאה. והדבר דומה בעיני, לאחר שהזהירוהו לבל ילך בדרך ההיא, אשר קוצים וברקנים זרועים בה וחיות טורפות אורבות שם. אבל הלה לא שמע ולא הקשיב לקול מזהיריו, והחליט ללכת דוקא באותה הדרך. אבל שם מסוה על עיניו לבל יראה את המכשולים ואת החיות הרעות, ולא שם על לב,כי אדרבה הסכנה עכשיו עוד יותר גדולה.
שלמה המלך מייעץ לבנו "מוסר ה' בני אל תמאס,ואל תקוץ בתוכחתו" והמה חכמים בעיניהם וחושבים, כי אם לא ישמעו לקול התוכחה לא יאונה להם כל רע. ולו חכמו ישכילו ויבינו, כי בשימם מסוה על פניהם לבל יראו את המכשולים, המה גורמים רעה לנפשם עוד יותר, ושומע לי ישכון בטח" עד כאן דבריו החריפים של ה"חפץ חיים"(הובאו בספר "חפץ חיים" על התורה עמוד קפ"א).
נראה שדבריו של החפץ חיים לא באו כדי לבטל את המנהג שנהגו רבים משלומי ואמוני בית ישראל, אלא כדי להעיר את ליבותיהם לקבל תוכחה, כדי שע"י כך נבדוק האם התנהלותינו היום יומית נעשית מתוך מחשבה נכונה שאנחנו לא מושפעים ממידות רעות: גאוה, תאות הממון,כעס. האם אנחנו מנהלים את חיינו על פי הדרכת התורה וחכמים. בעולם שלנו שתרבות הגויים הבאה ממערב מחפשת לחדור יותר ויותר לחיינו, שמיעה וקבלת התוכחה היא מחויבת המציאות לכל יהודי!
"החפץ חיים" היה אומר על כך: משל לכפרי אחד נסע בעגלת החורף המונהגת ע"י שני סוסים, הקור היה גדול, ונכנס הכפרי לבית מרזח כדי להתחמם. שתה והשתכר עד שנרדם מעט, וכשהקיץ באמצע הלילה מצא שהדרך מכוסה בשלג, עד שקשה להכירה לאן היא מוליכה. אבל השיכור לא חיכה עד אור היום. ורק האיץ בסוסיו ללכת על השלג ולחפש בעצמו את הדרך הנכונה,עד שנרדם.
בינתיים גם כפריים אחרים שהיו צריכים ללכת לדרכם לא מצאו את הדרך מחמת השלג, עד שראו דרך סלולה בשלג, אמרו לעצמם: איך התמזל מזלנו שיש לנו דרך סלולה עד לעיר, ונסעו בנחת על עגלתם שקטים ושלוים בשיירה ארוכה. כאשר החל השחר להפציע מצאו עצמם במקום זר הרחק ממחוז חפצם. כל מה שיכלו לעשות במצבם היה להאיץ בסוסים כדי להגיע אל העגלה "המנהיגה" ולשאול את העגלון אם אכן זו הדרך. כאשר הגיעו בסופו של דבר אל העגלה הראשונה, גילו לתדהמתם הרבה שכל השיירה הארוכה מונהגת ע"י שיכור ישן ושני סוסים..
מסיים ה"חפץ חיים" שכך הדבר בענין כל הנהגת העולם בזמן הזה. לעתיד לבוא יתגלה לעין כל שכל נתיבי החיים, אשר סללו מנהיגי העולם החופשי בכל הדורות, הינם אך שקר והבל, חסר תוכן ותועלת. והגויים בעצמם יודו בכך "אך שקר נחלו אבותינו"(מההפטרה)
הפתרון היחיד להתעורר בזמן הוא ע"י שאדם שומע תוכחות, ולא ע"מ שיפחד, אלא ע"מ שיעשה חשבון נפש האם חייו מנוהלים בדרך הנכונה, במידות טובות, בעניינים שבינו לבין הסובבים אותו, ולבין בוראו.
