יט' אדר ב ה'תש"פד 29/03/2024
שם משתמש
סיסמה

"אין ברירה"

 
1.        אהבה
2.         בכל מחיר
3.         סייעתא דשמיא
4.         גדלות
5.         בחירה חופשית

 

 
 
 
אהבה
"כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם. לא תשמע אל דברי הנביא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ה′ אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה′ אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם".
 
הנסיון הזה של נביא השקר הוא נסיון שאיננו קל. זהו אחד הנסיונות הקשים ביותר לאדם. שכן, נצטווינו להפנות אל נביא השקר עורף, אף על פי שנתקימו כל נבואותיו ולכאורה נראה שרוח ה′ עימו, למרות כל זאת מחויבים אנו שלא להאמין לנבואותיו. ולכאורה נראית קביעה זו נוגדת כל הגיון! ומלבד זאת במה ילחם האדם נגד יצרו מול אותותיו ומופתיו של נביא השקר, ההולכים ומתממשים? אילו אמצעי הגנה יש לאדם כנגדו? איזו פעולה אפקטיבית ניתן להפעיל כלפיו?
התשובה לשאלה זו טמונה, למעשה, בפסוקים שהבאנו: "כי מנסה ה′ אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה′ אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם". האהבה היא מילת הקוד. האהבה היא מילת המפתח. הרב דסלר כותב: "כי על ידי האהבה אפשר לאמת, דבר שאינו נראה על פי השכל, "ועל כל פשעים תכסה אהבה". כלומר, מול האהבה גם ההגיון נכנע. ההוכחה הניצחת לכך היא אהבת אב לבנו. אב מסוגל ללמד על בנו זכות גם כשמוכח מעל לכל ספק, כי בנו חטא או אשם בדבר פשע. באהבתו העזה של האב לבנו, ימאן להאמין, כי יש בנפשו עוולה, וימצא גם תירוצים החורגים מגדר השכל, ובלבד שיצדיק את התנהגות בנו.
 
בכל מחיר
הכלל אומר: מה שהאדם מעונין בו, הריהו אפשרי למימוש מבחינתו, ובמה שהוא איננו מעונין הריהו בגדר הבלתי אפשרי כלפיו. הגמרא מספרת על ריש לקיש שהתקשה לצלוח את הירדן לאחר שקיבל על עצמו עול מלכות שמים, וזאת מפאת העובדה שהוא איבד את הענין בזה - לא היה לו כל אינטרס.
כשהתורה מציבה מול האדם נסיון כזה של נביא שקר, היא מצפה ממנו למידה כה גדולה של אהבה אל הבורא אשר תתגבר על כל ההגבלות, ותעלה על כל הגיון. וזהו, גופא, העמידה בנסיון. לא די שאנו עושים מה שבכוחינו אלא שאנו נדרשים לעשות גם מה שהוא למעלה מכוחותינו!
שום הגיון לא יכריע את האהבה! שום הוכחה לא תועיל אל מול אהבתינו לה′. זוהי המשימה שבנסיון.
 
כשהאדם נכנס לסיטואציה של "אין ברירה" זהו המצב האידיאלי לביסוס אמונתו. ומגדיר זאת הרב דסלר: "דרך העבודה של ′אין ברירה′ יסוד גדול הוא בעבודת ה′. ובדרך זו תלויה כל הצלחתו של האדם". כלומר, אין ברירה ואני מצווה להאמין "בכל מחיר", כי ה′ הוא האלוקים ואין עוד מלבדו!
שכן, הכח של "אין ברירה" הוא חזק מאד, ורק הוא ישבור את כל הקשיים העומדים בדרך. וכמו שאומרת המשנה: "על מי לנו להשען? על אבינו שבשמים!"
 
הגמרא מביאה מחלוקת מפורסמת בין בית שמאי לבית הלל: "תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא! והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא! נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ועכשיו משנברא, יפשפש במעשיו ואמרי לה: ימשמש במעשיו".
ובאר הגאון ר′ ישראל מסלאנט: שבודאי כולם מודים, שתכלית בריאת האדם הוא להיטיב לנו. אלא שמחלוקת בית שמאי ובית הלל היא: האם יכול האדם להשיג על פי חשבון שכלו שנוח לו ושכדאי לו שנברא, או שנקבל זאת כ"אקסיומה" בלבד, ונסמוך על אמונה בבורא יתברך שכן הוא.
ולכאורה למאי נפקא מינה? מבאר הרב דסלר: מחלוקת בית שמאי ובית הלל היתה בדרך העבודה. שכן, אחת מדרכי היצר הרע היא להפיל את האדם בכבלי יאוש ולשכנעו בחוסר יכולתו לעמוד בנסיונות. ובכן, בית הלל סברו שניתן לשכנע בדרך השכל, שנוח לו לאדם שנברא. ובית שמאי סברו שבדרך ההבנה לא ניתן להגיע למסקנה זו. והמחלוקת הוכרעה שאכן אין אדם יכול לקלוט את תכלית בריאתו בדרך השכל. ודוקא נוכח העובדה שהסכנה גדולה, דוקא במצב של "אין ברירה" חייב האדם להתעורר להתנער ולהתגבר.
 
וכך התפלל דוד המלך: "עד אנה ה′ תשכחני נצח? עד אנה תסתיר את פניך ממני? עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם, עד אנה ירום אויבי עלי? . . . ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך".
 
סייעתא דשמיא
כאשר משתכנע האדם ש"אין ברירה", אזי דווקא במצב כזה מגייס הוא את כל הכוחות, ומפעיל הוא הכל בעוצמה ומובטח לו שיצליח. כאשר אדם מפעיל את כל כוחותיו הפנימיים מובטח לו שה′ יהיה בעזרו וכלשון רבינו יונה: "כי יעזור ה′ לשבים, כאשר אין יד טבעם משגת". והכח המשכנע ביותר הוא כח האהבה ההדדי השורר בין הקב"ה לבינינו.
 
על דרך זו מובנת גם לשון הפניה בראש פרשתינו: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". ולכאורה, אין זה הולם שמשה רבינו יחרף ויגדף את בני ישראל. ברם, ניתן להבין זאת על דרך המשל: כאשר אם אומרת לבנה שלא יתקרב אל האש מפני שהיא שורפת ואפשר ח"ו להיכוות ממנה. האם יעלה על דעתו של מישהו שאימו מקללת אותו?! זוהי קביעת מציאות! כך גם משה רבינו מציין עובדה בשטח. כשיודעים את העובדות בשטח, וכשחשים אהבה אל ה′ אזי אין מעצור בפני שום נסיון לפתותינו ואכן נגיע למצב המיוחל "שזאת הברכה אשר תשמעון".
 
גדלות
מצב זה של "אין ברירה" מוכיח שוב, כי יהודי לעולם איננו "בינוני", לעולם איננו מתפשר. וכפי שמובא בגמרא: "אמר ר′ אבא בר אחא: אין אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו: נתבעים לעגל - ונותנים, נתבעים למשכן - ונותנים". אין "אמצע" אצל יהודי.
לצערינו, אנו רואים היום, יהודים רבים המואסים ביהדותם בתואנות שונות.
 
התשובה על טענות אלו היא ראשיתה של פרשתינו: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה′ אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה′ אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם".
 
נשאלת השאלה האם מדובר כאן בזכות לבחירת דרך בחיים? האם רשאי יהודי לבחור לעצמו את יעודו? האם פטור היהודי מלמלא את האתגר הגדול והקשה המוטל עליו? האם משוחרר הוא לנפשו מכל האתגרים שמציבה לפניו התורה? בוודאי שלא!
 
הספורנו בפרשתינו מגדיר מהי הכוונה בפסוק זה: "′ראה!′ - הביטה וראה שלא יהיה ענינך על אופן בינוני, כמו שהוא המנהג בשאר האומות, כי אמנם ′אנוכי′ נותן לפניהם היום ′ברכה וקללה′ והם שני הקצוות. כי הברכה הוא הצלחה יותר מן המספיק, ושניהם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו".
כלומר, הקב"ה מציב לפניך שתי אופציות: האופציה האחת היא להיות מבורך. האופציה האחרת, חלילה, היא להיות מקולל. ואולם, אין אופציה שלישית! האופציה להיות בינוני איננה קיימת בעולם היהדות, אין מצב אמצעי כזה של יהודי פשוט! וכלשון השיר: "עברי, גם בעוני בן שר . . . אם עבד, אם הלך נוצרת בן מלך! בכתר דוד נעטר!".
 
בחירה חופשית
אם כן המסקנה המתבקשת ועולה היא פשוטה: אין בחירה! יהודי לעולם איננו בינוני, או שהוא ממלא את יעודו בחיים, ואז הריהו מבורך. או שאיננו ממלא את יעודו ואז הריהו מקולל. אין פשרות! אין דרך אמצעית!
ועל כן יהודי המואס ביהדותו וחש עצמו "מסכן" שנולד יהודי, אכן באמת מסכן הוא. לא מפני יהדותו אלא מפני שאינו מבין את יעודו האמיתי כיהודי. והריהו כאותו סכל שמצא זהב, והשליכו בשאט נפש, משום שלא ידע ערכו.
 
 רק אדם היודע ערכה של יהדות מהי, הלא הוא יבין מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו.
 
דוקא בתקופה זו המוגדרת על ידי הנביא ישעיה בחזונו כתקופה של עמעום, יש להפיץ את האור. ואומר הנביא: "כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל - לאומים. ועלייך יזרח ה′, וכבודו, עלייך יראה". ישנו הבדל בין החשך ובין הערפל. את החשך ניתן לדחות על ידי האור. ברם, בערפל האור איננו יעיל. אדרבה, אור גבוה מסנוור. "ליקוי מאורות" - זוהי התקופה.
אבל דוקא כאן נחזיק באמונתינו. נבין אחת ולתמיד כי "אין ברירה", וכי את כל כוחינו אנו שואבים מתורתינו. ואומר הכתוב: "מפי עוללים ויונקים יסדת עז להשבית אויב ומתנקם". הדרך להשבית אויב ומתנקם, היא ה"עז" של היונקים. ואין "עז" אלא תורה שנאמר: "ה′ עז לעמו יתן ה′ יברך את עמו בשלום".
 
זוהי תשובתינו הנצחת - חינוך לתורה חינוך לערכים יהודיים. מחובתינו להעביר לילדינו ולכל עם ישראל כי אכן אנו חשים בעליל, כי מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו.