 |
|---|
הראני נא את כבודך-מה ביקש משה לראות?
חטא העגל הוא חטא של הרצון לחוש ולגעת בחושים באלקים. לראותו.
על רקע זה קשה להבין את בקשתו של משה מהקב"ה, אחרי חטא העגל, ואולי אף בעקבות חטא העגל (שמות לג, יח): 'הראני נא את כבודך'. האם אין בבקשה לראות, חזרה על אותה שגיאה שנעשתה בחטא העגל?
יתכן, שכך גם צריך להבין את תגובת הקב"ה, כגערה: 'לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי'!, כפי שראינו בחטא העגל, למה מוביל הניסיון לראות את ה'.
ונראה שצריך לקרוא את בקשתו של משה באופן שונה.
משמעה: עד עכשיו הקב"ה נגלה לעמ"י, ביצי"מ בקריעת ים סוף ובהר סיני. העם היה פסיבי. העיתוי והדרך נקבעו על פי רצון ה'.
לפיכך שואל משה: האם יש דרך לאדם ליזום מפגש עם הקב"ה?
מבקש אני ליזום מפגש-'הראני נא את כבודך'. מתוך רצוני מתוך בקשתי. מהי הדרך לכך?
ונראה שבכוונה משה משתמש במינוח של ראיה, ומלמד בכך שבעצם צודקים החוטאים בעגל ברצונם לראות מיוזמתם, אעפ"י שחוטאים הם בכך שהם ניסו לעשות זאת בכוחות עצמם.
מה צריך אדם לעשות בשביל שיוכל לראות את האלקים?
על כך עונה לו הקב"ה תשובה שמתחלקת לשניים:
א.לימדו סדר תפילה
אין אפשרות לראות אותי באופן ישיר-'כי לא יראני האדם וחי'. הפער הזה לעולם ישמר.
אך, 'אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְקֹוָק לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם':
מהו טוב ה'?
הקב"ה מלמדו שיש יכולת לפנות אל הקב"ה בתפילה ואף מלמדו להתפלל:
רש"י שמות פרק לג פסוק יט
(יט) ויאמר אני אעביר וגו' - הגיעה שעה, שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה, שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה:
וקראתי בשם ה' לפניך - ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקרא י"ג מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נענין כי רחמי לא כלים:
התפילה היא עמדה של הצפון במערה והוא מדבר מתוכה. יש כאן ענווה, יש בה המתנה למענה. לא התפרצות.
ב.לימדו דרכי מידותיו
בהמשך בפרק לד מלמדו את מידותיו של הקב"ה שהאדם יכול ללכת בדרכי הבורא ובכך להדבק בו. היכולת של האדם להשתנות ולהיות דומה לבוראו.
בשתי הדרכים המפגש עם ה' יתברך הוא השינוי הפנימי שמתחולל באדם, על ידי התפילה ועל ידי העלאת המידות. לעומת הראיה הישירה שלא באה מעמדה של רצון להשתנות אלא לראות במופלא ממך. ולפיכך יש בה מציצנות קטלנית.
ניתן לומר, שזהו הלימוד המשמעותי שיצא מחטא העגל. מחד גיסא, יכול האדם לראות את ה'. מאידך גיסא, ראיית ה' היא מציאת האלוקי שבי, על ידי חשיפתו והתאמתו לרצון ה' בתפילה ובהעלאת המידות, על ידי הליכה בדרכי ה'.
שבת שלום.
ציון כהן
